משיחת שבת פרשת נח, ה’תשמ”ה
א. נח – ללכת נגד הזרם
אנו קוראים בפרשה על הירידה הרוחנית העצומה של דור המבול ואת שחיתותו המוסרית. למרות זאת, נשאר נח “צדיק תמים” ולא הושפע מסביבתו. הוא בנה את התיבה מול האיומים של בני דורו שניסו למנוע ממנו להיכנס אליה, מתוך מחשבה שכך ייעצר המבול. הקב”ה הגן על נח והכניס אותו אל התיבה “בעצם היום הזה” – בגלוי ולעיני כולם, מבלי שאיש יוכל לפגוע בו.
ב. הציל את העולם
נח לא הסתגר, אלא פעל באופן מעשי למען העולם. במשך מאה ועשרים שנה שבהן בנה את התיבה, הוא הוכיח את בני דורו וניסה לעוררם לתשובה. התקווה לא אבדה עד הרגע האחרון – גם כשהגשם החל לרדת, ואילו רק היו חוזרים בהם – הוא היה הופך ל”גשמי ברכה”. משהם סירבו, לקח נח על עצמו את הצלת הקיום העולמי באמצעות הכנסת כל סוגי בעלי החיים אל התיבה.
ג. מעין גן עדן
בתוך התיבה התרחש נס שנוגד לחלוטין את חוקי הטבע: אלפי חיות, בהן טורפים ונטרפים, חיו יחד בצפיפות במשך שנה שלמה ללא פגיעה הדדית. שלום מוחלט זה התאפשר בזכות “אור אלוקי” מיוחד שהאיר בתיבה, והיווה למעשה “טעימה” מהמציאות המושלמת של ימות המשיח, שעליה נאמר “וגר זאב עם כבש”.
ד. ההוראה
על פי הבעל שם טוב, הציווי “בוא אל התיבה” הוא קריאה אלינו להיכנס אל התיבות – המילים – של התורה והתפילה. זוהי דרכו של כל יהודי ומשפחתו להינצל מ”מי המבול” – הטרדות והקשיים של העולם הזה.
בנוסף, נלמד כאן עקרון לחיים: על האדם להתמקד בתפקידו הרוחני ולעשות רק את ההשתדלות הטבעית המינימלית הנדרשת (כמו “להקיש על החלון” במשל של הבעל שם טוב). אם יעשה זאת, הקב”ה כבר ידאג להשלים את הפעולה ולהביא את ההצלחה והפרנסה מאליהן.
