(משיחת ש”פ בשלח, י”ג שבט, ה’תשי”א)
א. נביא תנכ”י ורבי חסידי
בתנ״ך אנו קוראים את תיאור יציאתו מהעולם של אליהו הנביא – שנפשו וגופו לא נפרדו, אלא עלו יחד בסערה השמים. (מקור 1)
הבעש”ט אמר על עצמו, שהוא יכל לעלות השמימה עם גופו – כמו אליהו הנביא, אלא שחזרת הגוף לעפר נעלית יותר. נשאלת השאלה, אם כך, מדוע אליהו עצמו לא רצה לחזור לעפרו? משיב הרבי, שלכל אחד יש את השלימות שמתאימה לו.
ב. תפקידו של אליהו הנביא
ישנם שלושה תפקידים לאליהו הנביא לחאר פטירתו:
א) אליהו גינה את עם ישראל שאינם שומרים את מצוות ברית מילה. הקב”ה לא אהב את הביקורת והורה לו שמעתה ואילך ילמד זכות, ויתייצב בכל מקום שבו יבצעו את ברית המילה. (מקור 2).
ב) בכל ליל הסדר אנו: מוזגים “כוסו של אליהו”, ולא נועלים את דלתות הבית בכדי שכשאליהו יבא, הוא ימצא דלת פתוחה (מקור 3). הסיבה לשני המנהגים: בחג הפסח, אנו חוגגים את גאולתנו ממצרים, וגם נותנים ביטוי לאמונה ולציפייה שאליהו מבשר הגאולה, יופיע ויבשר על ביאת המשיח.
ג) אליהו הנביא, הסביר את היעדרותו מה׳אידרא׳ של רבי שמעון בכך שהיה עסוק בהצלת רב המנונא (מקור 4). נשאלת השאלה: כיצד זה שבליל הסדר ובבריתות, הנביא מצליח לבקר בכמה מקומות באותו זמן, ובאידרא הוא נעדר משום שהיה נוכח במקום אחר? הרבי מסביר, שבברית המילה ובלי הסדר הוא בא בלא גוף, ולכן יכול להיות בכמה מקומות בבת אחת, מה שאין כן לכבודם של צדיקים הוא בא בגופו, ולכן אינו יכול להיות בשני מקומות בבת אחת.
מכיוון שמילוי תפקידיו של אליהו מצריך שיבוא בגופו, למשל: לבשר הגאולה, לכן שלימותו היתה לעלות השמימה עם גופו.
ג. תפקידו של הבעש”ט
בזמן הבעש”ט היה מצבו של עם ישראל קשה, כאדם מעולף. כשם שאחת מהדרכים לעורר אדם מעולף היא לקרוא בשמו, גם כאן, הדרך להעיר את עם ישראל היתה לשלוח נשמה עם השם של עם ישראל. כאשר קוראים לאדם בשמו, מעוררים את החיות הכללית שלו שתשוב לכל שאר האברים, וכאשר נשלחת נשמה כללית לעולם, היא מעוררת את החיות הפרטית של עם ישראל.
כעת מובן מדוע המסע של הבעש”ט בעולם היה צריך להסתיים בפטירה רגילה. תפקידו של הבעש”ט היה להרגיש את הדרגות התחתונות בהם נמצאים יהודים, ולעורר גם אותם לקדושה, וכיון שזה היה ענינו, מובן שדווקא החזרה לעפרו היא שלימותו.
