משיחת יום שמחת תורה, ה’תשכ”ו,
ומשיחת יום ב’ דחג הסוכות, ה’תשכ”ו,
וראה לקוטי שיחות חלק ל”ב, שיחת אמור ג’
א. מצוות סוכה – לזכר מה?
בחג הסוכות אנו מצווים לשבת בסוכה במשך שבעה ימים, והטעם: “כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים”. (מקור 1). ז.א. שמצוות סוכה משתייכת לקטגוריית מצוות ה’עדות’ – מצוות שנועדו להמחיש ולהזכיר מאורע היסטורי.
הגמרא מביאה שתי הסברים למה מתכוונת התורה במילים “כי בסוכות הושבתי”, מה בדיוק אירע שם? א. מדובר בסוכות ממש שבני ישראל בנו במדבר. ב. מדובר בענני הכבוד שהקיפו ושמרו את בני ישראל במדבר (מקור 2).
שואל הרבי: לדעה שהכוונה לסוכות כפשוטן, הקשר ברור: אנו יושבים בסוכה לזכר ישיבתם של בני ישראל בסוכות במדבר, אולם לדעה שמדובר בענני הכבוד, כיצד הסוכה הפיזית מזכירה את נס ענני הכבוד?
השאלה מתעצמת כאשר מתבוננים בזמן קיום המצווה: ענני הכבוד ליוו את בני ישראל מיד בצאתם ממצרים, בחודש ניסן. אם כן מדוע מצוות עשיית הסוכה חלה בחודש תשרי? אולם לפי הדעה שמדובר בסוכות ממש ניתן להבין זאת שכן בחודש תשרי הם החלו בבניית הסוכות בשל הקור שמתחיל אז להופיע.
לאור כל זה עולה קושי נוסף, מדוע ההלכה מכריעה שטעם מצוות סוכה הוא לזכר ענני הכבוד?
ב. חיבה יתירה
שאלות נוספות:
א. מדוע לא מציינים גם ניסים אחרים שנעשו במדבר – המן, או בארה של מרים. מדוע אנו עושים זכר דווקא לענני הכבוד? (מקור 3).
ב. ענני הכבוד הרי קיפו את עם ישראל מכל הצדדים, וגם מלמעלה ומלמטה. מדוע אם כן אנו לא משחזרים את צורתם המלאה בבניית הסוכה, עם ד׳ דפנות גג ורצפה? (מקור 4).
נבין זאת על ידיד דיוק בלשון הזהב של אדמו״ר הזקן בשולחנו, בשונה משולחן ערוך הבית יוסף: (מקורות 5-6)
אדמו”ר הזקן מצטט את לשון הפסוק “בהוציאי אותם מארץ מצרים” שלא מובא בשולחן ערוך, ובנוסף, הוא מבליט ומדגיש את עניין ה’צל‘ שענני הכבוד גרמו לבני ישראל, וכן שהסוכה עצמה נועדה לגרום לצל, פרט שלא הובא בשולחן ערוך. מדוע?
ההסבר:
דיוקים אלו נועדו לבאר את העניין ביסודו. ציטוט המילים “בהוציאי אותם מארץ מצרים” בא להדגיש שהציווי על הסוכה הוא לזכר ה״סוכות״ שבהם הושבתי את בני ישראל מיד בהוציאי אותם ממצרים. מכיון שבחודש ניסן לא צריכים הגנה מפני חום או קור, וברור שאז בני ישראל לא בו סוכות פיזית, מתחזקת ההבנה שהמצווה אינה לזכר הסוכות כפשוטן שהם בנו במדבר מאוחר יותר, אלא כדעה השנייה בגמרא שהסוכות הם לזכר ענני הכבוד.
הדגש המיוחד שאדמו”ר הזקן נותן לצל, מבאר את השאלות של הב״ח והמזרחי.
רוב הניסים במדבר היו הכרחיים לקיום הגוף – מים ומזון והגנה בסיסית על הגוף. אלו דברים שבלעדיהם אין אפשרות להתקיים, והם חלק מהנהגה אלוקית מחויבת כביכול, מצד הבטחתו של ה’ לאברהם אבינו שבני ישראל יצאו ממצרים. גם ההגנה ההיקפית שהעננים יצרו משתייכת לצורך הזה שנועד לקיום הגוף. לעומת זאת, הצל אינו צורך קיומי והכרחי, ואדם יכול להתקיים בלעדיו. העובדה שהקב”ה העניק לבני ישראל במדבר נוחות נוספת מבטאת חיבה מיוחדת ‘מעבר לנדרש’.
לכן דווקא היבט זה של הצל הוא שנבחר להנצחה וזיכרון במצוות הסוכה, כי בו מודגש החיבה היתירה של הקב”ה לבני ישראל, שהליכתם במדבר תהיה ללא צער כלל. לכן אין צורך שהסוכה תהיה דווקא עם ארבע דפנות משום שעיקר המצווה נועדה להזכיר את הנס מיוחד של הצל, ומסיבה זו לא עושים זכר למזון והמים, שכן אין הם מבטאים ‘חיבה יתירה’.
(חלק מהביאורים משיעורו של הרב שניאור אשכנזי).
