פסח: דיינו – יותר מסתם שיר

משיחת שבת פרשת שמיני ה’תשל”א

א. דיינו

בהגדה של פסח אנו שרים את הפיוט ‘דיינו’ (מקור 1), שבו אנו משבחים את הקב”ה על שרשרת הניסים שנעשו לבני ישראל בתקופת יציאת מצרים. הפיוט מבטא את הרעיון שכל אחד מן הניסים – גם כשהוא לעצמו – ראוי להודאה מיוחדת (מקור 2).

שואלים המפרשים: מהו השבח באמירת “אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה – דַּיֵּנוּ”? מה טוב בהר סיני, באם לא ניתנת עליו התורה?

כדי להבין זאת, נציג שאלה נוספת: מדוע בעל ההגדה מונה את המעלות בלשון שלילית “אילו… ולא”, במקום להציג את המעלות באופן ישיר, כגון: “שהוציאנו ממצרים, קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו את התורה” (מקור 3)?

והביאור:

לעתים, כאשר אצל אדם מתרחשת שרשרת אירועים שמביאה לדבר טוב – רווח כספי, למשל, הדבר החשוב הוא התוצאה – הרווח של הכסף. הדברים שהובילו לכך פחות משמעותיים. 

בתורה זה לא כך. כל שלב ופרט הוא משמעותי ונצחי. ולכן, הקִרבה להר סיני, היא לא רק הקדמה לדבר העיקרי שבא לאחר מכן – נתינת התורה, אלא יש בו מעלה עצמאית. 

בהתאם לכך, אם בעל ההגדה היה כותב את שרשרת הניסים בצורה תמציתית, היה משתמע מכך שזו בסך הכול שרשרת של אירועים שמובילה למטרה מסוימת ועיקרית. וכדי להדגיש שכל פרט משמעותי בפני עצמו, הוא כתב זאת בצורה הזו שמדגישה שלכל אירוע ישנה חשיבות בפני עצמו. 

ב. ירדה שנאה לעבודת כוכבים

הגמרא מסבירה שהר סיני קיבל את שמו מכך שממנו “ירדה שנאה לעובדי כוכבים”. בעבודת ה’ המשמעות היא: יחס של ריחוק ו”שנאה” כלפי חומריות העולם. ההתקרבות להר סיני מבטאת שאין אפשרות להיות ‘גם וגם’ – גם ללמוד תורה ולהיות קשור לקדושה, וגם לשקוע בתאוות ובחומריות העולם. דוגמת תלמיד שלומד תורה מרבו ועליו לעמוד לפניו באימה וביראה, ובהתמסרות מוחלטת לתורה (מקור 4).

מכאן למדים את הסדר בעבודת ה’: יש להתקרב להר סיני באופן של ‘סור מרע’ – להימנע מלשקוע בחומריות העולם; ומתוך כך מגיעים ל’ועשה טוב’ – קבלת התורה ולימודה. ולמרות שאין צורך להגיע לשלימות מוחלטת בעבודת ה’סור מרע’ כדי להתחיל בלימוד התורה – עצם ההתרחקות מהרע הוא יסוד מרכזי בדרך לקבלת התורה.

ג. אהבה ואחדות

רעיון נוסף במעלת הקִרבה להר סיני הוא העובדה שביום שבני ישראל הגיעו להר, שררה ביניהם אחדות מיוחדת, ואילו זכינו רק לאחדות זאת – דיינו.

ומכאן הוראה אלינו: עלינו לחזק את אהבת ואחדות ישראל בינינו, כך שעוד לפני שמקרבים יהודי לתורה ומצוות – אוהבים ומאוחדים עמו.