סיום הרמב”ם: מבט אל עולמו האישי של הרמב״ם

משיחת יו”ד שבט, ה’תשל”ב,
ומשיחת י”א ניסן, ה’תשמ”ה

א.     החיים טובים, או לא ממש?

חייו של הרמב”ם היו רצופים קשיים וייסורים, ואת רוב יומו הקדיש לעבודה מפרכת, כפי שהוא מתאר באיגרתו (מקור 1). 

כמו״כ נאלץ הרמב”ם להתמודד עם התנגדות חריפה לדרכו ולספריו מצד רבנים בני דורו (מקור 2).

מציין הרבי שבעניין זה מצינו דבר פלא:

הרמב”ם במורה הנבוכים התחבט בשאלה מה צריכה להיות השקפת האדם על העולם:  שהעולם הוא מקום רע ושלילי במהותו? או להסתכל באופן פוזיטיבי, שהעולם הוא ״פרדס״ טוב של הקב״ה. מסקנתו שהיא שהמבט צריך להיות פוזיטיבי עם תקווה ובטחון.

נשאלת השאלה: איך זה מסתדר עם חייו הקשים של הרמב״ם?

וכשם שכך היה אצל הרמב”ם, כך זה קיים אצל כל יהודי: מצד אחד הגמרא אומרת, וכך המציאות, שעם ישראל סחופים ודוויים בגלות (מקור 4), ויחד עם זה אנו מצווים לעבוד את ה’ בשמחה. כיצד זה אפשרי? 

ההסבר: הקב”ה נמצא בעולם באופן שזו ה״דירה״ שלו. ומאחר והיהודי נמצא יחד עם ה’ באותה דירה, ההנאה והשמחה בהימצאות בגן הקב”ה מאפילה על הסבל שהופך לשולי. 

הדבר דומה לאדם השרוי בתענוג גדול, ולפתע נעקץ בעקיצת יתוש: העקיצה כמעט ואינה מורגשת ביחס לעוצמת ההנאה. או כסוחר שהרוויח מיליונים ומאבד פרוטה אחת – האובדן אינו תופס מקום כלל מול הרווח העצום.

ב.     היחס הראוי לגוים

הרמב”ם הוא הספר היחיד שמבאר את הלכות שבע מצוות בני נח, והוא פוסק שעל היהודים מוטל החוב להשפיע על האומות לשמור את שבע מצוות בני נח, וכמו כן, שגוי המקיים אותן זוכה לחלק לעולם הבא! (מקור 5). 

חידוש זה, נרמז בנבואה ״אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’ לעבדו שכם אחד״, שבימות המשיח כל העמים יעבדו את ה׳. וכפי שהרמב״ם פוסק, שזה יהיה אחד מתפקידיו של המשיח (מקור 6). 

זאת אומרת, שכמו שתפקידו של כל יהודי בימינו, לדאוג שהעולם יהיה ״לשבת יצרה״ על ידי שהאומות ישמרו מצוות בני נח, זה יהיה גם התפקיד של המשיח, לפעול שלימות בעולם על ידי  שהאומות יעבדו את ה׳.

גישה זו בנוגע לגויים, באה לידי ביטוי גם בהנהגתו של הרמב”ם, כאשר דאג בסדר יומו העמוס גם לחוליים גויים, להם הקדיש שעות רבות על אף מצבו הגופני החלוש.

ג.     כיצד יראו החיים בביאת המשיח

הרבי מבאר את לשון הרמב”ם בסיום ספר ‘משנה תורה’ אודות ימות המשיח:

“שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה” – בימות המשיח יהיה שפע גשמי רב. כתוצאה מכך לא יהיה מקום לרעב, לקנאה ותחרות ואף לא מלחמות, שכן תופעות אלו נוצרות כאשר לאדם אחד יש דבר מה שאין לזולתו.

“וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר” – אף שהשפע הגשמי יהיה רב, הוא לא יתפוס מקום של חשיבות וערך, כעפר.

“וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה’ בִּלְבַד” – בעקבות סילוק ההפרעות והטרדות הגשמיות, יהיה האדם פנוי באמת לעסוק בעבודת ה’ בלבד (מקור 7).