משיחת שבת פרשת בשלח, ט״ו בשבט, ה׳תשמ״ג
ומשיחת ליל שמחת תורה, ה׳תשט״ו
א. ההיסטוריה של קריאת התורה
משה רבנו תיקן לקרא בתורה בשבתות וחגים (מקור 1). במהלך שהותם במדבר, תיקנו לקרא גם בשני וחמישי (מקור 2). המנהג הפשוט הוא להשלים את כל התורה מידי שנה (מקור 3). משה רבינו תיקן כמה עליות יהיו בכל קריאה (מקור 4), סדר העליות: כהן, לוי וישראל (מקור 5). מהי העלייה החשובה ביותר? לדעת האשכנזים – שלישי (מקור 6) ולדעת האר”י – שישי (מקור 7).
ב. מה פתאום קוראים הפטרה?
תקנת ההפטרה נוצרה בעקבות גזירת המלכות שאסרה על קריאה בתורה, ולכן תיקנו לקרוא מעניין הפרשה בדברי הנביאים. גם לאחר שהאיסור בוטל, המנהג נשאר לדורות (מקור 8-9).
מבאר הרבי שגזירות נגד קיום מצוות אינן אירועים מקריים: שורש הגזירה נובע מלמעלה, ומשם זה השתלשל לגזירה ב’מלכות של מטה’. כפי שדוד המלך נהג, כאשר שמעי קילל אותו, ואמר: ״ה׳ אמר לו קלל״. הצער למטה מגיע בעצם מגזירת שמים (מקור 10).
איך הגיבו היהודים לגזירה? הם תיקנו לקרוא בנביאים. לקריאה בנביאים יש עילוי לגבי הקריאה בתורה משום ש”חביבים דברי סופרים”. בזכות ההתקשרות בדרגה גבוהה זו התגלתה גם מעלתם של ישראל עצמם, ששורשם קודם לתורה, מעל המקום בו שייכות גזירות. ומכוח התגלות מדרגה זו, בוטלה לבסוף הגזירה מלמעלה, וממילא גם למטה, ושבו לקרות בתורה בהמשך.
ג. וכי היוונים היו טיפשים?
הרבי שואל: הרי כאשר היהודים התחילו לקרוא בנביאים בפומבי, היה על השלטון להבין שמדובר בתחליף לקריאת התורה. מדוע לא אסר גם על הקריאה בנביאים?
ההסבר: אין לשום שלטון כוח אמיתי לגזור על ישראל גזירות. כל גזירה שבאה מקורה בגזירה רוחנית מלמעלה. מאחר והגזירה נגעה רק לקריאת התורה ולא לנביאים, לכן השלטון לא אסר את הקריאה בנביאים.
ד. גאון יעקב
המסר מסיפור זה עוצמתי: גם בזמן הגלות, כשהמלכות גוזרת גזירות, כאשר יהודים לא מתרשמים וממשיכים ללכת בביטחון עצמי בדרך התורה, הם זוכים לראות נס גלוי. כפי שקרה אז, שקראו בנביאים ללא הפרעה! ואף יותר מכך: בעקבות זה הצליחו לבטל גם את הגזירה שלא לקרא בתורה!
ה. מנהג חב”ד מפתיע
בשונה מדעת ההלכה או האר”י, אדמו”רי חב”ד נהגו לעלות דווקא למפטיר. הטעם: הקריאה בהפטרה נולדה דווקא בזמן גזירות, מתוך מסירות נפש, ולכן יש לה חביבות מיוחדת, כפי שאומרת הגמרא שמצוות שיהודים מסרו עליהם את נפשם, נותרו בידם (מקור 11).
