לקוטי שיחות, חלק ט”ו, שיחת וירא – כ’ מרחשון;
א. הרבי הרש״ב
בכ״ף בחשון מציינים את יום הולדת הרבי הרש״ב. כבר בילדותו ניכרה בו הרצינות, הפנימיות, והרגישות ליהודי אחר, כפי שמשתקף במספר סיפורים שסופרו עליו (מקורות 1-3).
ב. למה ה’ לא מתגלה אלי?
בפרשת וירא מסופר על התגלות ה’ לאברהם (מקור 4). מסופר שהרבי הרש”ב (בגיל 4-5) נכנס לסבו הרבי הצמח צדק בבכי ושאל: “מדוע ה’ התגלה לאברהם ואיליו לא?”. ענה הצמח צדק: “כשיהודי בן 99 מחליט למול עצמו – ראוי שה’ יתגלה אליו”.
בסיפור זה טמון מסר חשוב: כל ילד יהודי מסוגל להשתוקק לרצות לראות את הקב”ה, זאת למרות שבאופן טבעי ילד מתעניין בדברים גשמיים כמו ממתקים ומשחקים (מקור 5).
הסיפור הזה ‘פתח את הצינור’ ויצר דרך רוחנית חדשה שמאפשרת לכל ילד וילדה יהודיים להשתוקק באמת להתגלות אלוקית.
הרעיון הזה מזכיר את המסופר על ה’בית יוסף’. הוא התייגע רבות להבין סוגיה בתורה, וחש צער כשראה אחרים מצליחים להבין אותה בקלות. נאמר לו משמיים שלאחר שהמשיך לעולם את ההשגה בזכות יגיעתו, כעת כל אחד יכול להשיגה ללא יגיעה.
ג. רגישות לזולת
גם בעניינים שבין אדם לחברו, רבותינו נשיאינו פתחו את הצינור.
מסופר, שכאשר הרבי הרש”ב היה ילד קטן, הביא חייט לביתם בגד שנתפר עבור אימו. בעודו בוחן את הבגד, שלף הילד לתומו חתיכת בד מכיסו של החייט. כשהבחין בכך, החייט נבהל והתבייש, ומיד החל להתנצל בטענה שהבד נשכח אצלו בשוגג.
לאחר שיצא החייט, גערה האם בבנה על שגרם לחייט להתבייש. הרבי הגיב בבכי.
כעבור כמה שבועות נכנס הרבי הרש”ב לאביו, הרבי המהר”ש, ושאלו: “מה התיקון על עוון הלבנת פנים?”. הילד סרב להסביר לאביו מדוע הוא שואל. כששאלה אותו אימו מדוע הוא לא סיפר זאת לאביו, הוא השיב שאינו רוצה בנוסף להלבנת פנים לעבור גם על איסור לשון הרע ורכילות.
בפשטות, לא היה כאן חטא, שהרי הרבי שלף את הבגד לתומו, בשוגג, אך כשהבין שנגרמה לחייט בושה, בכה מעצם העובדה שנגרמה ליהודי בושה. הוא סרב לספר על כך לאביו כי לא יכול היה לשאת את העובדה שידובר על יהודי דבר לא טוב.
המעשה הזה סלל לנו את הדרך בכך שניתן לחנך כך כל ילד וילדה יהודיים בצורה כזו, שיהיו חדורים בתחושת אחריות עמוקה כלפי רגש וכבוד הזולת.
