ראש השנה: שיכורים מתפילה

לקו״ש חי״ט, שיחת ר”ה-ו’ תשרי

א. כשרה או שיכורה

בהפטרת היום הראשון של ראש השנה אנו קוראים את סיפורה של חנה, שהיתה עקרה. היא נכנסת למשכן בסערת רגשות, ושופכת את נפשה לפני ה׳. עלי הכוהן, שראה את שפתיה נעות אך קולה אינו נשמע, חשב בטעות שהיא שיכורה. חנה הבהירה שהיא אינה כזו, אלא היא מתפללת לפני ה’ ומבקשת בן (מקור 1).

שואל הרבי:

א. כיצד ייתכן שצדיק גדול כעלי יטעה טעות כה חמורה ולא יבחין שחנה מתפללת, אלא יחשוב שהיא שיכורה? ב. ואף אם נבין את טעותו, מדע חשוב לתורה לספר לנו זאת, דבר שנראה כפוגע בכבודו של עלי הכהן?

ב.     על מה מתפללים בראש השנה?

בתפילות ראש השנה אנו מתמקדים בשני עניינים שנראים מנוגדים זה לזה: מצד אחד תפילות ובקשות למילוי כל צורכי האדם, בגשמיות וברוחניות, ומצד שני, עיקר התפילה הוא בהכתרת הקב”ה למלך על העולם, עניין הדורש ביטול מוחלט של הרצון האישי וקבלת עול מלכות שמים בשלמות.

ההכתרה של ה׳ כמלך בר״ה היא המשך ישיר מראשית הבריאה: אדם הראשון קיבץ את כל הברואים והמליך יחד עִמם את הקב”ה למלך על העולם (מקור 2).

כיצד ייתכן לשלב שני עניינים הפוכים – מחד, ביטול גמור להמלכת המלך, שבו אין מקום לצרכים פרטיים כלל, ומאידך בקשות אישיות של האדם ובמיוחד בעניינים גשמיים?

ג.     גשמיות שהיא רוחניות

ההסבר:

כאשר יהודי מבקש בראש השנה על צרכיו הגשמיים, בקשתו הפנימית היא למלא את תכלית הבריאה גילוי מלכות ה’ בעולם, על ידי בירור הניצוצות המלובשים בעניינים גשמיים אותם יש לברר. בקשותיו נובעות מתוך ביטול גמור לעשות את רצון ה’.

כך מבאר הבעל שם טוב את הפסוק “רעבים גם צמאים, נפשם בהם תתעטף”: רעב הגוף למזון נובע בעצם מהנפש הרוצה לברר את ניצוצות הקדושה שבמאכל. בדומה לכך, כשיהודי מבקש גשמיות בראש השנה, באמת ובפנימיות בקשתו היא הרצון של הנשמה למלא את הכוונה העליונה של דירה בתחתונים, גם אם נראה אחרת באופן חיצוני.

מכאן מובן מדוע האדם מתעורר יותר בקטעי תפילה הנוגעים לצרכיו (“מי יחיה ומי ימות”) מאשר בקטעי מלכויות (“מלוך על העולם כולו”). זה לא מפני שהוא ‘גשמי’ יותר, אלא מפני שכן היא כוונת ה’, שעיקר הכוונה תתממש דווקא בעולם הזה הגשמי, והנשמה חשה זאת, ולכן שם נוגע ליהודי ביותר.

גם הנהגת הבעל שם טוב ואדמו”ר הזקן מוכיחה זאת: בתחילת דרכו עסק הבעל שם טוב בטובתם הגשמית של יהודים, וכן אדמו”ר הזקן (מקור 4), ורק לאחר מכן בטובת הרוחנית. משום שכאמור, קודם משפיעים גשמיות, כדי שיוכלו לעשות מכך רוחניות. הם למדו זאת מה׳ בעצמו, שלאורך 26 דורות עסק בלזון את ברואיו בחסד, ורק אחר כך נתן את התורה.

הסבר האירוע של חנה ועלי: עלי חשב שחנה מתמקדת יותר מדי בצרכיה האישיים כשעומדת לפני ה’, ואין זה ראוי, כדוגמת היין שטוב רק במידה הנכונה אך יותר מידי עלול להזיק. אך חנה הסבירה שתפילה אינה שכרות אלא ביטוי פנימי להשתפכות נפשה ורצונה בבן שיוקדש כולו לה’ ולשליחותו. ואכן שמואל שנולד גדל במשכן והפך לנביא ה’ (מקור 5).

ההוראה: בראש השנה, כאשר יהודי מבקש על גשמיות, אין זו בקשה אגואיסטית אלא זו ביטוי של נפשו שרוצה למלא את הכוונה האלוקית שלשמה ירדה נשמתו לעולם. וכשם שחנה נענתה, כך מובטח לכל יהודי שה’ ימלא את בקשותיו לטובה, לשנה טובה ומתוקה.