ליקוטי שיחות חלק ט”ו חמשה עשר באב א’
משיחות ט”ו וכ”ף אב, ה’תשל”ט
א. חג שאין כמוהו
הגמרא מספרת ש״ לא היו ימים טובים כט”ו באב ויום הכיפורים, שבהם היו יוצאות בנות ירושלים וחולות בכרמים (מקורות 1-2). הכלבו מסביר שהאירוע הזה היה הזדמנות עבור בנות מבוגרות שמעוכבות שידוך למצוא את זיווגן (מקור 3).
הגמרא מונה שישה אירועים שבגינם ט”ו באב נבחר שתיהיה בו החגיגה הזאת לצד יום הכיפורים:
- ביום זה הותרו השבטים להינשא זה לזה. 2. ביום זה הותר לשבט בנימין לשוב ולהינשא עם כלל ישראל, לאחר שנאסר על כך לאחר מעשה ‘פילגש בגבעה’. 3. ביום זה פסקו למות ‘מתי מדבר’ – דור הגברים שחטאו בחטא המרגלים. 4. ביום זה הוסרו ההגבלות על עשרת השבטים שבמדינת ישראל לעלות לבית המקדש בירושלים. 5. ביום זה הובאו לקבורה חללי ביתר שנהרגו במרד בר כוכבא. 6. ביום זה הסתיימה מלאכת כריתת עצי המערכה למזבח לכל ימות השנה. (מקור 4)
ב. הקשר בין כל הסיבות
מחדש הרבי כי קיים חוט מקשר בין כל המאורעות שהתרחשו בט”ו באב: כולם מבטאים את רעיון אחדות ישראל.
התרת השבטים להינשא זה בזה, וכן התרת שבט בנימין להינשא לשאר השבטים, מבטאים את הסרת המחיצות ואחדותם של ישראל.
ביטול גזירת מתי מדבר – עד ביטול הגזירה היו שתי קטגוריות בעם ישראל. אלו שנכנסים לארץ ואלו שמנועים להכנס. בביטול הגזירה, התבטלה החלוקה.
ביטול מחסומי העלייה לבית המקדש אפשר לכל השבטים משתי המדינות יהודה וישראל, לעלות יחד לירושלים, ביטוי מעשי לאחדות ישראל.
קבורת חללי ביתר מסמלת את האיחוד של אותם מתים עם כלל מתי ישראל הצפויים לקום בתחיית המתים, שכן התחייה מתאפשרת רק לאחר שהגוף נקבר. עניין נוסף: אנשי ביתר נגזר שמחו לאיד אנשי ירושלים כשזו נחרבה, ועל כך נגזר עונשם שביתר תיחרב, וגופותיהם לא יובאו לקבורה. (מקור 5). כשבטלה הגזרה והותר לקבור אותם, זה סימל שמחלו להם בשמים, והאחדות חזרה לשרור בין כולם. כמאמר הפסוק “ונקלה אחיך לעיניך”, שלאחר שנענש נמחל עוונו והוא שוב נחשב לאחיך (מקור 6).
קורבן העצים מבטא גם הוא את רעיון האחדות. תרומת העצים נועדה לאפשר הקרבת קורבנות לכל אחד, גם מי שלא השיג עצים בשל מחסור כלכלי או אחר. זה מסמל את הצדקה והאחדות.
עניין נוסף: עם הקמת בית שני, היה מחסור גדול בעצים, ותשעה משפחות נדבו עצים למערכה במהלך השנה. בכדי להנציח את זכותם, קבעו לכל משפחה תאריך קבוע, שבו בכל שנה, תהיה להם הזכות לתרום עצים למערכה. (מקור 7).
במהלך השנים, יהודים רבים רצו להצטרף לתרומת העצים, וכל אחד היו מצטרף לאחת מתשע המשפחות שהייתה מהשבט שלו. מה עשה מי שלא יודע מאיזה שבט הוא? היה מצטרף למשפחת זתוא בן יהודה שהקריבה עצים בט״ו באב. הרי לנו סימן נוסף של אחדות שהיה מתרחש ביום מיוחד זה. (מקור 8).
לבסוף, אירוע השידוכים של בנות ירושלים מבטא את האחדות בכך שכולן לבשו בגדים שאולים וזהים, רקדו במעגל אחד, וביטאו את העובדה שכולם שווים, ללא הבדלי מעמד או ייחוס.
