לקוטי שיחות חלק ל״ג, מסעי ב’
א. ערי מקלט לרוצחים
התורה מצווה שאדם שהרג את חברו בשוגג יימלט לעיר מקלט ובכך ינצל מקרוב משפחת ההרוג העלול להורגו כנקמה (מקור 1). החינוך מביא שלשה טעמים לעונש הגלות (מקור 2).
ב. עד מתי עונש הגלות?
משך השהות בעיר המקלט הוא עד מיתת הכוהן הגדול. (מקור 3) מסיבה זו היו אימהות הכוהנים מספקות לרוצחים בגדים ומזון כדי שלא יתפללו על בנם שימות (מקור 4).
מדוע מקשרים את שחרור הרוצח, למיתת הכהן הגדול? מסביר רש”י:
א. תפקידו של הכוהן להשרות שכינה ולהוסיף חיים בישראל. לעומתו הרוצח גרם את ההיפך, אין זה ראוי שיימצאו יחד. ב. הכהן הגדול היה צריך להתפלל שלא תתרחש תקלה חמורה כזו(מקור 3ב).
יש המפרשים את הפירוש השני ברש”י כך: הכוהן הגדול נושא באחריות לרצח, משום שלא התפלל כראוי על עם ישראל. בתור עונש על כך, מתפללים הגולים למותו כדי להשתחרר מעיר המקלט, וזהו עונשו של הכוהן הגדול.
שואל הרבי: הלוא רש”י לא מזכיר כלל שהרוצח יתפלל למות הכהן הגדול? וכמו״כ, לגרום לרוצחים להתפלל למות הכהן הגדול “אין אלו דרכי התורה האמיתית”.
ג. מדוע הגלות היא עד מות הכהן?
פירושיו של רש”י נועדו להסביר שתי שאלות מרכזיות:
א. מטרת ערי המקלט היא להגן על הרוצח בשוגג מפני גואל הדם. אם כן, מה משתנה כאשר הכוהן הגדול נפטר? ב. מטבע הדברים, תחושת הזעם של גואל הדם שוככת עם הזמן, כדברי רבקה ליעקב (מקור 5). אם כן, מדוע קישרו את עונש הגלות למות הכהן הגדול, שיכול להימשך שנים רבות?
ההסבר:
הגליית הרוצח לעיר המקלט אינה רק אמצעי הגנה לרוצח, אלא נועדה לעונש וכפרה על עצם מעשה ההריגה. וכשמת הכהן הגדול, מיתתו מכפרת על עוון הרצח. כפי שמצינו שמיתת שצדיקים מכפרת (מקור 6), ולכן אז הוא רשאי לשוב לביתו.
מדוע דווקא מיתתו של הכהן מכפרת, ולא כל צדיק אחר? מסביר רש״י, שלכהן הגדול יש את הכח והאחריות להתפלל על כך שדבר כזה לא יתרחש. וכיון שזה קרה, הכהן נושא באחריות חלקית למעשה. ולפיכך, דווקא מותו של הכוהן הגדול מהווה כפרה על החטא.
מכאן לומדים מסר חשוב על אהבת ישראל. הכוהן הגדול הוא האדם הנעלה ביותר, והרוצח נחשב לשפל שבאדם. ובכל זאת שניהם תלויים זה בזה. מכאן אנו למדים על גודל ערכה של אהבת ישראל והאחריות ההדדית בין כל חלקי עם ישראל.
