משיחת ש”פ צו, שושן פורים, ה’תשי”ד
א. המאבק עם המלאך
יעקב יוצא מחרן לכנען, ומתכונן למפגש עם עשיו אחיו. בדרך הוא פוגש במלאך עשיו שנאבק איתו לילה שלם ולבסוף מצליח רק לנקוע את כף ירכו(מקור 1).
המפרשים מסבירים, שהאירוע הזה מנבא את יחסי עם ישראל והגויים בעתיד: הגויים יפגעו ביהודים ויגרמו להם צרות רבות, כמו המלאך שנקע את רגל יעקב, אך לא יכריעו אותם, והישועה תבוא להם, כמו יעקב שלבסוף ניצח (מקורות 2-4).
ב. גזירת הקנטוניסטים
הרבי מציין למאמרו של אדמו”ר האמצעי ששואל מהי הציפיה של הקב״ה מאותם ילדים קנטוניסטים שנחטפו לצבא הרוסי וחונכו בכפייה להתנצר. הרי אין להם אפשרות לקיים מצוות? ההסבר: למרות שאין באפשרותם לקיים מצוות רבות, הקדוש-ברוך-הוא מייקר את המצוות הבודדות שהם מקיימים במסירות נפש, וקיומן מתוך מסירות נפש, שקול לכל שאר המצוות שנמנע מהם לקיים.
הרבי: העיקרון נכון גם ביחס לשאלה מהי מטרת ירידת נשמתו של ‘תינוק שנשבה’ אם לא ניתן לדרוש ממנו לקיים תורה ומצוות?
ההסבר: במשך הזמן ההשגחה העליונה תזמן ל’תינוק’ מעשה רוחני שלמרות הקושי בדבר – יתאפשר לו לקיים. קיום המצווה במסירות נפש יקר מאוד אצל הקדוש-ברוך-הוא ובשבילה הוריד את נשמתו לעולם!
העיקרון רלוונטי לכל יהודי שחוטא כי הוא בבחינת ‘תינוק שנשבה’, שקשה לו לתקן את דרכיו המסר אליו הוא: הקושי שנוצר כעת ודורש ממך מסירות נפש כדי לחזור בתשובה, יקר מאוד אצל הקדוש-ברוך-הוא!
