משיחת וא”ו תשרי תשמ”ב
א. האקלים המתאים לתשובה
מצוות התשובה היא החלטת החוטא לחדול לגמרי מעשיית חטאים (מקור 1) והזמן המועדף לעשיית התשובה הוא בעשרת ימי תשובה (מקור 2). הגמרא אומרת (מקור 3) שאת הכוח העודף שיש לציבור בכל השנה לבטל גזירות, מקבל אפילו היחיד בימי עשרת ימי תשובה.
הרבי מחדד: אמנם כוחו של היחיד בעשרת ימי תשובה משתווה לכוח הציבור בימי השנה, אך ודאי שכוח הציבור בימי עשרת ימי תשובה גדול עוד יותר.
שואל הרבי: בתהליך התשובה, האדם נדרש לערוך חשבון נפש יסודי כדי לדעת מה חיסר בעבודת ה’, ועליו להתבונן בגדלות ה’ ובשפלותו שלו על שחטא כלפיו. לכאורה, כדי לבצע את המשימות הללו על האדם להתבודד ולהתכנס בתוך עצמו! ומדוע אנו אומרים שיש מעלה בלעשות זאת בציבור?
ב. כולם רצים לבית הכנסת
כלל הלכתי קובע (‘מעשה רב’) שכאשר יהודים נוהגים בדרך מסוימת, זה אישור שכך הדבר הנכון לעשות (מקור 4). לפועל רואים אנו, שביום כיפור, הזמן בו כל ישראל מצווים לעשות תשובה, נוהרים כולם לבית הכנסת, גם כאלו שבמשך השנה אינו שומרי מצוות בגלוי.
ההסבר לכך: כשהאדם עורך בדק בית פנימי על מצבו הרוחני, יש להניח שהאגו האנושי ייתן לאדם הנחות והוא ישפוט את עצמו באופן סובייקטיבי ומוטה. הפתרון לכך הוא לערוך את חשבון הנפש יחד עם חבר נוסף שידע להעמיד את האדם על מקומו. זו משמעות אמרתו של האדמו”ר האמצעי שכאשר שני יהודים נפגשים, ישנם שתי נפש האלוקית כנגד נפש בהמית אחת (מקור 5).
אלא שגם חבר טוב לא יכול לייעץ לאדם בכל התחומים, שכן לכל אדם יש כישרון מיוחד בתחום ספציפי. ולכן, עדיף לעשות את התשובה בציבור, משום שבהיוועצות עם קהילה שלימה, אדם יקבל את העצות הטובות ביותר ואת הסיוע הנכון ביותר להליך התשובה שלו.
יחד עם זה, אל לו לאדם להיכנס לדיכאון כתוצאה מחשבון הנפש שלו. עליו לזכור שהחטא הוא רק דבר חיצוני שדבק בו, ואינו חלק מהותי מנפשו, ויש לתקנו על ידי התשובה.