(משיחת י”ט כסלו, ה’תשל”ב)
א. חג הגאולה – י”ט כסלו
כותב האדמו״ר הזקן: ״וכשקריתי בספר תהלים בפסוק “פדה בשלום נפשי”, יצאתי בשלום מהשם שלום״. (מקור 1). התלמוד מפרש שפסוק זה קשור למצוות – העוסק בתורה, בגמילות חסדים ובתפילה בציבור (מקור 2). הרבי מעיר, שהמלשינות נגד רבינו הזקן התמקדה בשלושת ענינים אלו.
הטענות היו שדרך החסידות תביא לזלזול בתורה, שהכסף שנשלח לצדקה ליהודי ארץ ישראל הוא בעצם לתמיכה בסולטן התורכי, ושנוסח התפילה החדש מסמן שזו כת חדשה.
מסביר הרבי, שישנו כלל שאם תבקש עצה משונא, הוא ייתן לך עצה הפוכה ממה שטוב לך, ולכן עליך להתנהג בדיוק להיפך, גם כאן, העובדה שהוצג כזה כתב אשמה בבית משפט של הצאר, זו ראיה שהמציאות הפוכה לגמרי.
ב. לימוד התורה
חסידות חב”ד מדגישה את חשיבות הביטול אצל תלמידי חכמים מפאת גדלות התורה. כמו כן האדמו״ר הזקן פעל רבות בתורה באופן של דבר ה׳ זו הלכה, שזוהי המעלה הגדולה ביותר. כפי שרואים אנו ששאול מתקנא בדוד רק משום ש׳הלכה כמותו׳ (מקורות 3-4), ובבית הלל שזכו להלכה כמותם.
המגיד ממעזריטש הטיל על האדמו״ר הזקן את המלאכה הגדולה של כתיבת השולחן-ערוך (מקור 5), שהייחודיות שלו היא, הבאת ההלכות בקיצור יחד עם טעמי ההלכות.
ובכן: בכתב ההלשנה נכתב ששיטת רבינו הזקן תגרום לזלזול בתורה, כאשר המציאות היתה בדיוק להיפך.
ג. גמילות חסדים ותפילה
צדקה: לימוד התורה וקיום המצוות שמתאפשרת על ידי הצדקה לארץ ישראל תתקרב ביאת המשיח, שאז תשתחרר ארץ ישראל ממלכת הסולטן התורכי, במילים אחרות – זה נגד הסולטן. ואילו בכתב ההלשנה כתוב בדיוק הפוך מהמציאות, שהכסף יועד לעזור לסולטן.
תפילה: עד ימינו אלה, דבר ברור וידוע הוא, שתפילה באריכות ובכוונה קיימת ביותר אצל לומדי החסידות והמושפעים מדרכי החסידים. וגם בזה שיקר כתב ההלשנה.
ד. כתישת הזית מוציאה את שמנו
מכיון ששקר אין לו רגלים, וכרח להיות קצת אמת בכתב ההלשנה. הכיצד? משום שלאחר השחרור, ההתעסקות של אדמו”ר הזקן בתורה, עבודה וגמילות חסדים הייתה הרבה יותר רחבה. אז כתב ההלשנה בעצם בא לכתוש את הזית, כדי שיוציא יותר שמן.
ההוראה: צריך להוסיף עוד יותר בתורה תפילה וגמילות חסדים.
