א. מצוות התפילה
בפרשתנו אנו קוראים את פרשת “והיה אם שמוע” – בה מופיע הציווי ׳לעבוד׳ את ה’ (מקור 1). התלמוד מסביר ש׳עבודה’ זו תפילה (מקור 2).
התפילה בתקופת התנ״ך: האבות והנביאים התפללו לה׳ כשהיה להם צורך מסוים כמו ילדים או הצלה מאויב (מקורות 3-5).
התפילה בהלכה: הרמב”ם כותב שמצווה מן התורה להתפלל לה׳, ולבקש את צרכיו בכל יום (מקור 6). הרמב”ן סובר שמן התורה אין מצווה להתפלל. התורה רק מספרת לנו, שהבורא ברוב חסדו שומע ועונה לבקשות האדם. (מקור 7).
הרבי מצטט שאלות על דעת הרמב״ם: 1. מנין לרמב”ם שישנו ציווי מן התורה להתפלל, ו2. מנין לו שזה בכל יום? ההסברה הנפוצה היא, שהרמב״ם סבור שיש מצווה מן התורה להתפלל כשישנו צורך, והסברה אומרת שזה אמור להתרחש מדי יום. (מקור 8). הרבי מסכם, שהדברים אינם כה ברורים.
(דבר אחד ברור לכל הדעות, שיש מצווה מן התורה לזעוק לה׳ ולהריע בחצוצרות בעת מלחמה. הרמב”ם מפרט מהי המצווה (מקור 9), ומדגיש שזה כתוב במפורש בתורה (מקור 10).)
נמצאנו למדים מכל הנ״ל, שאדם שלא מרגיש חיסרון מסוים, אין עליו מצווה מן התורה להתפלל. ויתכן אם כן שאדם כזה, “יתפלל כל היום כולו”, ולמרות זאת לא התפלל מימיו תפילה מהתורה, אלא רק מדרבנן!
ב. חוסר אמיתי
כאשר יהודי מתבונן במצבו, בגשמיות – הוא נוכח לראות עד כמה מצבו שפל והוא תלוי באחרים, וכן ברוחניות – הוא מתבונן כיצד נשמתו ירדה מתחת כיסא הכבוד עד למטה – לעולם הזה, והוא יודע גם שלעיתים היצר הרע שולט בו. לאחר התבוננות שכזו הוא מרגיש שחסר לו הרבה.. ואז תפילתו היא מצווה מן התורה. רעיון זה מרומז כבר בשולחן ערוך (מקור 11).
ג. סולם התפילה
כדי להגיע למצב נפשי כזה, יש בסידור הקדמה ארוכה לשמונה עשרה – ארבעה שלבים בסולם התפילה. (מקור 12).
שלב ראשון – הודאה וביטול בסיסיים. (מקורות 13 ו-14). שלב שני – התבוננות בגודל ויופי הבריאה, שמעוררת אהבה לה׳ (מקור 15). שלב שלישי – התבוננות בגדלות המלאכים שמתבטלים כלפי הקב”ה, שפועל ביטול באדם (מקור 16). שלב רביעי – שיח פנים אל פנים, ביטול במציאות. (מקור 17).
לאחר שהאדם מתבונן בתפילתו על פי הביאורים של תורת החסידות, הוא צבין עד כמה חסר לו, ואז בכה יבכה האדם במר נפשו מצד גודל הצימאון לקב”ה, כפי שלר׳ אייזיק מהומיל, היה ״נוגע בנפש״ להבין רמה גבוהה יותר בתורה (מקור 18). ואז הוא מקיים מצוות תפילה מן התורה. כי חסר לו.
סיפור: המכתב שלא נמסר לתעודתו.
