א. עשר המכות
הקב”ה מתגלה למשה רבנוּ במדבר וּמְצַוֶּה עליו לגאול את עם ישראל. משה ניגש לפרעה ומבקש, “שַׁלח את עמי”. “מי ה’ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל”? מתריס פרעה, וגוזר על היהודים לאסוף גם את התבן עבור הלבנים בכוחות עצמם. משה מתלונן לקב”ה, “למה הרעותה לעם הזה?” ה’ משיב לו, עוד תראה כי ביד חזקה יגרש פרעה את היהודים מארצו.
הקב”ה מצווה על משה לשוב לפרעה ולומר לו ‘שלח את עמי’. ה’ מפרט שפרעה יסרב בתחילה, אך לאחר אותות ומופתים שה’ ינחית עליו ועל מצרים, הוא יהיה מוכרח לשלחם. (מקור 1).
במשך שלושה שבועות מתרה משה רבנוּ בפרעה על המכה, והמכה הִכְּתָה למשך שבוע ימים. בסיומה, משה התייצב שוב והתרה על המכה הבאה. וחוזר חלילה (מקור 2).
לשם מה, שואל הרבי, המכות וההתראות שביניהן ארכו כל כך הרבה זמן? מה לא טוב ביום או יומיים למכה? כפי שאנו רואים, הרי ההתראה על מכת בכורות הייתה פעם אחת בלבד, והמכה עצמה אף היא התרחשה ברגע אחד. מדוע אם כן, לא היה כך בכל המכות?
יתירה מזו, מקשה הרבי, במהלך כל החודשים הללו, בני ישראל היו צריכים להישאר בגלות הקשה!
ב. סדרת חינוך
לכל מכה היתה השפעה מסוימת. למשל, מכת דם גרמה את שבירת עוצמת אלוהי מצרים, ריסקה את גאוותם של המצרים, וזקיפות קומה של היהודים. מכת צפרדע העמיקה את המכה באלוהי המצרים, משום שהצפרדע יצאה ממנו. במכת כינים הוכרחו חרטומי מצרים להודות שזה יד ה’. במכת ברד, היו כבר מצרים שיראים את ה’, ועקב כך הניסו את בהמותיהם. במכת ארבה, פרעה הסכים לראשונה לשחרר את הגברים לעבוד את ה’. וכן הלאה. ראה הרחבה בשיעור (מקורות 8-3).
המכות ארכו זמן רב בכוונה, כדי שהמצרים יוכלו להתבונן ולהפנים את פעולת המכות השונות. באם המכה הייתה נמשכת זמן קצר ללא הפסקה בין מכה למכה, לא היה להם מספיק זמן להתבונן ולפהנים את משמעות המכות, והן לא היו אפקטיביות.
ג. מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן
כאשר עוסקים בהשפעה על הזולת, אומר הרבי, קורה לפעמים שמרגישים שלמרות שדיברו עם יהודי וניסו להשפיע עליו, לא הצליחו לפעול ולא כלום ! מהסיפור של פרעה אנו למדים, שגם באם התוצאה הרצויה לא נראית לעין – הוא לא שיחרר את ישראל ממצרים, עדיין לכל מכה הייתה השפעה מסוימת. וכך גם בעניניו, לכל פעולה טובה יש השפעה. אלא שלפעמים יעבור זמן מה עד שהדבר יבוא לידי פועל בגילוי ממש.
