א. תפילת חנה
אלקנה עולה לרגל את כל משפחתו ובדרך סוחף אחריו את כל העם. חנה, אחת מנשותיו, עצובה מכך שאין לה ילדים. פנינה, האישה האחרת, מקניטה ומצערת אותה על כך. במר נפשה חנה ניגשת אל המשכן ומתחננת לה’ לזרע, אותו היא תקדיש לה’. (מקור 1)
ב. לימוד זכות
למרות שפנינה מצטיירת בסיפור כאישה לא נחמדה, מנסה החכם התלמודי רבי לוי ללמד עליה זכות – שכוונתה הייתה לטובה (מקור 2).
הקב”ה מתפאר בפני השטן בצדקותו של איוב, אך השטן מקטרג על איוב ומנסה לקעקע את חוסנה של אמונתו. הוא מביא עליו נסיונות קשים (מקור 3). האם אפשר למצוא מניעים חיובים בהתנהגותו?
ג. הרובד הפנימי
הבעל שם טוב מסביר, שפנינה רומז לסטרא אחרא, וחנה רומז לקדושה. (מקור 4). הרבי מסביר, שהוא לומד זאת מעצם ההשוואה של התלמוד בין פנינה לשטן. ועל פי זה, המשמעות הפנימית של המלים ״ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים״ הם זעקה נוקבת: מדוע כאשר מדובר על תחומי החומר בעולם – “יש ילדים” שעוסקים בהם, ואילו לחנה – לרוחניות – “אין ילדים”?
בשיחה אחרת מסביר הרבי שהשם ׳חנה׳ מסמל התנהגות שרוצה למצא ׳חן׳ בעיני ה׳, ואילו השם ׳פנינה׳ מסמל התעסקות בחומר העולם הזה – פנינים. ׳חנה׳ מתאוננת על כך שאין לה ׳ילדים׳ – אין לה השפעה בעולם, וכשאלקנה מנסה לנחם אותה ש׳אנכי טוב לך מעשרה בנים׳ שמספיק שהיא עצמה צדיקה, היא עונה שהיא לא מסתפקת בכך, ומבקשת מה׳ ילדים שישפיעו בעולם לצד הקדושה.
כדי לחולל שינוי מיסטי נדרשת פעולה פרקטית. בכדי לפתח את עבודת ‘חנה’ הרוחנית שתשפיע על העולם, צריך להתחיל קודם בהולדת ילדים בגשמיות.