מידי בוקר וערב אנו אומרים את תפילת ׳שמע ישראל׳ ולאחריה את ׳והיה אם שמוע׳. מהם המסרים השונים של שתי הפרשיות? ואיך זה קשור לשאלת השאלות מי אחראי על חינוך הילדים – בית הספר או ההורים?
א. הבורא או המצוות?
בפרשה אנו קוראים את ״שמע ישראל״ (מקור 1) אותה אומרים בכל יום, כשלאחריה אומרים את ״והיה אם שמוע״ (מקור 2) הכתובה בפרשה הבאה. רבי יהושע מסביר מדוע הסדר נקבע כך: כי יהודי צריך לקבל על עצמו קודם את עול מלכות שמים ולאחר מכן עול מצוות. (מקור 3) המדרש מסביר זאת באמצעות משל. (מקור 4)
ב. הלימוד או המעשה?
הרבי מציין שבפרשה ראשונה מוזכר קודם לימוד התורה ואחר כך קיום המצוות, ואילו בפרשה שניה הסדר הוא הפוך, (מקורות 5 ו-6) ומסביר שזה מבטא את המחלוקת שמופיעה בתלמוד האם תלמוד גדול ממעשה או להיפך. (מקור 7)
ג. ללמוד או ללמד?
ב׳שמע׳ כתוב – ״ודברת בם״ וב׳והיה אם שמוע׳ כתוב – ״לדבר בם״. המילים כמעט זהות אך משמעותן שונה מאוד. (מקורות 8 ו-9) בפרשה הראשונה הן מתייחסות לאב, ואילו בפרשה השניה הן מתייחסות לבנים ולתלמידים.
מרחיב הרבי: על התנהגות ההורים להיות תואמת ללימוד שהילד מקבל בבית הספר. על כל הורה להשקיע חצי שעה בכל יום כדי לחזק את בני ביתו בקיום התורה והמצוות, ואף להיות דוגמה חיה לבני המשפחה.