למי אמור לדאוג צדיק שחי בשכנות לאנשים חוטאים, לעצמו ולמשפחתו בלבד? לצדיקים המועטים שקיימים? או אולי דווקא גם לרשעים? התורה מספרת על שלושה צדיקים מפורסמים שחיו בסיטואציה כזו: נח, אברהם ומשה. הרבי מנתח את הטקסט ומראה למי דאג כל אחד מהם, ואת מי מהם אנו אומרים לחקות?
בין נח לאברהם
איתא בזהר אודות שלשה צדיקים שכל אחד ואחד מהם היה בדור שהיה שלא כדבעי: נח, אברהם ומשה.
בדורו של נח בשעת המבול – התפלל נח רק עבור עצמו ועבור בני-ביתו, ועל כל הדור לא חשב. רק בשעה שבאו אליו ושאלוהו לשם מה הוא בונה את התיבה – סיפר להם שהקב”ה עומד להביא מבול על העולם, והוכיחם. וכיון שזה היה רק בשעה שבאו אליו, שהרי הוא לא הלך אליהם – נאמר על זה בזהר ביטוי קשה.
אברהם – לא המתין עד שיבואו אליו, אלא “ויקרא שם בשם הוי’ א-ל עולם”, הוא הלך לכולם ופרסם אלקות בעולם. אבל אף על פי כן, במה התבטאה עבודתו – לעשות כולם צדיקים, ואילו עבור אלו שאינם צדיקים, לא ביקש. בשעה שהיתה הגזירה על סדום, ביקש מהקב”ה “אולי יש גו’ צדיקים בתוך העיר” שאם יש בה צדיקים לא יחריב את העיר בעבורם, ובשעה שענו לו שאין עשרה צדיקים – אזי “ואברהם שב למקומו”, ולא היו לו עוד טענות.
משה רבינו סיכן את עצמו למען החוטאים
אבל הנהגתו של משה, רעיא מהימנא, היתה באופן אחר. בשעה שחטאו בני ישראל – תבע משה רבינו מהקב”ה שימחל לכל בני ישראל, גם לרשעים, ולא זו בלבד שלא התנהג כמו נח שהתפלל רק עבורו ועבור בני-ביתו , אלא אדרבה – משה רבינו אמר: “ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת”.
משה רבינו סיכן את עצמו למען בני ישראל. ואף שעל פי שכל, על – פי טעם ודעת, אין מקום להתפלל עבור חוטא בעגל ובמזיד – סיכן משה רבינו את עצמו, ברצון חזק ומסירות-נפש שלמעלה מטעם ודעת, גם עבורם. ורק הנהגה זו קורא הזוהר הקדוש – “נשמתא דאורייתא” – בשם “שלימו כדקא יאות”.
הדרך הנכונה לאחר מתן תורה
זוהי הדרך לאחרי מתן-תורה, וזהו סימנו של “רעיא מהימנא”. מנהיג הדור, ובפרט לאחרי מתן-תורה, מסכן את עצמו עבור כל בני ישראל ללא יוצא מן הכלל, בין אם יש לזה מקום בשכל ובין אם לאו.
הוא אינו נועל בתיבה את עצמו “ובניו ואשתו ונשי בניו אתו”, ואילו שאר בני ישראל – “לא בעי רחמי עלייהו”, כיון שהם כו’, “ובגין כך איקרון מי המבול על שמיה”, רועה ישראל מסכן את עצמו ובמסירות-נפשו בפועל עבור דור שהוא אפילו כמו “דור המדבר” שעליהם אמר רבי עקיבא – אף שהיה אוהב ישראל, ואמר “ואהבת לרעך כמוך . . זהו כלל גדול בתורה” – ש”אין להם חלק לעולם הבא”, ואף על פי כן, משה רבינו, הרועה הנאמן, מסכן את עצמו גם עבורם, ונשאר במדבר בשבילם, כמו שמובא במדרש, כמו שנאמר “צדקת הוי’ עשה ומשפטיו עם ישראל”, שמשה רבינו נשאר במדבר כדי לקחת את דור המדבר עמו.
משיחת ש”פ שלח, מבה”ח תמוז, רשימת השומעים בלתי מוגה. (תו”מ חלק י”ד התשט”ו ע’ 851).
