א. דווקא הם?
עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לשבועות (מקור 1), וכדי לציין טרגדיה זו, אנו נוהגים באבלות (מקור 2).
שואל הרבי: כיצד יתכן שדווקא תלמידי רבי עקיבא, שחיו ונשמו אהבת ישראל, היו אלה שלא נהגו כבוד זה בזה?
התשובה היא שהם התנהגו כך דווקא בגלל שהיו תלמידיו: הם היו מחויבים בכל מאודם לרבם, ולכן לא יכלו לשאת בעובדה שתלמיד שני מבין את תורת רבם באופן מוטעה. ומכיוון שאין שני אנשים החושבים באופן דומה, כל אחד חשב שהאחר טועה.
מכיון שהם אהבו אחד את השני, הם הרגישו אחריות לדאוג לשני שיעשה את הדבר הנכון.. וזו בדיוק הייתה הסיבה שהם לא נהגו כבוד זה בזה (מקור 3).
ב. עונש כה חמור על חוסר כבוד?
הסיפור עדיין קשה: האם באמת הגיע להם למות רק בגלל חוסר כבוד זה לזה? האם כולם חטאו בבת אחת?
את התשובה ניתן למצוא בסיפור דומה, כאשר כמות גדולה של תלמידים נפטרה בזמן קצר, ממש כמו במקרה שלנו. (מקור 4)
בסיפור ההוא, הסיבה מיוחסת לעין הרע. ייתכן שזה היה המצב גם כאן. בתלמידי רבי עקיבא נכנסה עין רעה בשל מספרם העצום, ועל כן סבלו מעונש כבד על אף החטא הפעוט יחסי – התנהגות לא מכבדת.
סיפור זה נכלל בתורה כדי ללמדנו שכל יהודי חייב לשאוף לאהבת ישראל בצורה מושלמת, גם במקרים שישנה נתינת מקום שלא להתנהג בכבוד כלפי הזולת
