יעקב אבינו יוצא מהארץ ופוגש מלאכים. הזוהר מציין נקודה מעניינת: כשיעקב יצא מבאר שבע לכיוון חרן כתוב ש״ויפגע במקום״ - הוא היה צריך למצוא את תחנת העצירה שבה יישן ויחלום על מלאכים. לעומת זאת, בחזרתו מחרן לבאר שבע, 22 שנים מאוחר יותר, נאמר: ״ויפגעו בו מלאכי אלקים״ - המלאכים הם שהלכו אליו.
מה השתנה? מה גרם לכך שהמלאכים מתגלים אליו בהקיץ, והם אלו שמחפשים אותו?

רבים מאיתנו מכירים את ההלכה שמצווה לענג את השבת, ואת ההבטחה שההוצאות על סעודות השבת אינן חלק מהתקציב השנתי שנגזר עלינו בראש השנה אלא בונוס שניתן מהשמים. אך יש בהלכה הזו פרט פחות מוכר: אדם שאין לו אפילו חפצים למשכן, עליו לא חלה המצווה להרבות בהוצאות שבת.
לכאורה, הלוא הקב״ה אומר: ״לְווּ עלי ואני פורע!". מדוע אדם חסר כל לא ילווה כספים להוצאות השבת, ויסמוך על הבורא שיעזור לו לפרוע?

האם ההשגחה העליונה חלה על כל דבר שקורה בעולם, או על הדברים הכלליים והחשובים בלבד? בירור בדעת הרמב״ם בספרו מורה הנבוכים, התחקות אחר חידושו של הבעל-שם-טוב מייסד תורת החסידות, ומבט לראָיה לדבריו שאדמו״ר הזקן מצא בתלמוד. וכתמיד, איך כל זה רלוונטי לחיי היום יום שלנו…

למי אמור לדאוג צדיק שחי בשכנות לאנשים חוטאים, לעצמו ולמשפחתו בלבד? לצדיקים המועטים שקיימים? או אולי דווקא גם לרשעים? התורה מספרת על שלושה צדיקים מפורסמים שחיו בסיטואציה כזו: נח, אברהם ומשה. הרבי מנתח את הטקסט ומראה למי דאג כל אחד מהם, ואת מי מהם אנו אומרים לחקות?

אם הקדוש-ברוך-הוא דורש מיהודי שמירה מלאה של תורה ומצוות – מדוע הוא מערים עליו קשיים רבים בדרך? האם המאמץ בחיים הוא מעמסה מיותרת או מסלול בטוח לסיפוק ואושר פנימי יותר?
רעיון שמבאר את סוד העמל בעולם, וגם מעניק לנו טיפ: כשאנו משקיעים, אנו הופכים להיות ׳שותפים׳ של הבורא, ואז יכולים גם לחוות דעה על מה שמתרחש כאן…