השיעור לחג הפסח נתרם
לעילוי נשמת הרה”ח השליח ר’ חיים ב”ר שמואל גרשון ניסן ע”ה גורביץ. נפטר ביום ג’ פ’ ויקרא בעיצומו של “מבצע מצה”, ג’ ניסן ה‘תשפ”א
ע”י משפחת גרינברג
ברגעים שעתידה של ירושלים היה נראה אבוד ותושביה נידונו להרג וגלות, רחמנא לצלן, המערכה קיבלה תפנית מפתיעה. שיעור על תקווה, חזון וחשיבות החינוך.
תוכן השיעור:
א. אני מאמין
חשיבות הציפייה לביאת המשיח מתבטאת בהלכה: כאשר אדם עובר לבית חדש (בחו”ל), עליו
לקבוע מזוזה רק לאחר שלושים ימי מגורים, גם באם הוא מצהיר שכוונתו לדור שם בקביעות
(מקור 1). נראה שהדבר סותר את ההלכה בנוגע למעות חיטין, שגם שם אדם מתחייב לתרום
למגבית רק באם הוא דר בעיר שלושים יום. אך באם הוא מצהיר שכוונתו להשתקע, הוא מתחייב
בכך מיד. (מקור 2). מדוע אין הבחנה דומה בנוגע למזוזה?
כי אנחנו תמיד מחכים לביאת המשיח, ומקווים לעלות מיד לארץ ישראל. ולכן הבית החדש אינו
נחשב למקום מגורי קבע עד שדרים בו לפועל במשך שלושים יום.
ב. מה יקרה כשיבוא המשיח?
הנביא ישעיהו אומר (מקור 3) “וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ”. הרמב”ם סבור (מקור 4)
שזהו רק משל, והנמשל הוא שאנשים בעולם יחיו בשלום זה עם זה, אך הרמב”ן סבור(מקור 5)
שהנבואות יתגשמו בדיוק כפי שנאמרו.
לפי הקבלה והחסידות זה לא ממש ויכוח, ותיווך הדעות מתורץ בכך שיהיו שתי תקופות.
התקופה הראשונה, היא זו שבה לא יהיו מלחמות, והיהודים לא יהיו כפופים לשלטון האומות,
והשנייה, היא זו שבה היעודים העל-טבעיים יתקיימו בפשטות.
כל זה עשוי להביא אדם להקשות: “לכאורה נראה שהמצב בעולם רק מתדרדר. האם באמת
ייתכן שאדם גשמי יבוא ובין לילה ישנה את הכל?״
ג. אני ישן על מיטתי, ואתה עושה
התשובה טמונה בהפטרה אותה קוראים באחרון של פסח (בחו”ל). הפסוק הראשון מספר על
סנחריב, שהיה מוכן לכבוש את ירושלים עם צבא אדיר (מקור 6). אפילו המזלות שבשמיים
האירו לו פנים, ורבים בירושלים אכן חשבו שמלחמה עמו היא חסרת סיכוי. (מקור 7).
אך בסופו של דבר צבאו ניגף משמים, הוא עזב מבלי להשיג את מטרתו, וחזקיהו המלך לא היה
צריך לנקוף אפילו אצבע. בזכות מה זכה חזקיהו לנס עצום כזה? בזכות החינוך.
חזקיהו המלך חיזק את החינוך היהודי בכל רחבי ארץ ישראל. הוא עשה את העבודה הרוחנית
וה’ לחם בעבורו את המלחמה הגשמית.
