משיחת שבת פרשת חיי שרה, ה׳תשמ״ה
א’. הנביא שנבלע במעי הדג
יונה הנביא נשלח לנבא על נינוה, אך סירב לקיים את הציווי ונמלט בספינה לתרשיש.
המדרש מסביר שיונה ברח משום שידע שאנשי נינוה ימהרו לחזור בתשובה, והוא דאג שהדבר יעורר קטרוג על עם ישראל, שאינם חוזרים בתשובה.
הרבי מסביר שיונה פעל מתוך אהבת ישראל עצומה עד כדי מסירות נפש. הוא הסתכן בעונש על כבישת נבואתו, ולמרות שידע שהקב”ה יכול לשלוח נביא חלופי ושהקטרוג עשוי להתרחש בכל מקרה, הוא סירב להיות זה שהקטרוג יבוא על ידו.
ב’. הרובד הפנימי
הזוהר מבאר שסיפור ירידת יונה לספינה בים הסוער הוא אלגוריה לירידת הנשמה לעולם הזה ולהתלבשותה בגוף. כדי לצלוח את ים העולם, יש צורך באונייה המקבילה לתורה ולמצוות.
הבעל שם טוב דורש את הפסוק ״יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים״, ומסביר ש״יורדי הים״ הם הנשמות שיורדות להתלבש בגוף. יש נשמות שזכו לאניה מלשון ספינה – (סביבה מגנה של תורה ומצוות), ויש כאלו שנופלות לאניה מלשון תאניה ואניה (סביבה ללא ההגנה של תורה ומצוות).
לאור זאת, קיימים שלושה סוגי אנשים בעבודת ה’: מי שטובע ואינו יכול להציל אפילו את עצמו, מי שדואג ומציל רק את עצמו, ויש גם “עושי מלאכה במים רבים” – אלו שקופצים לים הסוער כדי לעזור ולסייע לזולת שטובע.
ג’. “בשלי הסער הגדול הזה”
יונה אומר למלחים שכל הסערה הגדולה שמתרחשת בים נוצרה אך ורק בגללו. מכאן נלמדת ההוראה שכל אירועי העולם כולו מתרחשים בשביל יהודי.
כאשר אנו רואים “סער גדול בים”, כלומר סכסוכים ומלחמות בין אומות ומלכויות בעולם, הסיבה לכך אינה הסכסוך עצמו, אלא כדי לאותת ליהודי שמשיח בפתח ועליו לצפות לרגליו.
המסקנה המעשית והמיידית מכך היא שיש להזדרז ו”לצחצח את הכפתורים” של המדים לקראת המסדר של ביאת המשיח. על כל אחד לעשות עוד מצווה אחת, שעל פי פסק הרמב”ם יכולה להכריע את עצמו ואת העולם כולו לזכות ולהביא את הגאולה תיכף ומיד.
