ליקוטי שיחות חלק ט’ ואתחנן א’
א. ושננתם לבניך
השיעור עוסק בפסוק המוכר מתפילת שמע: “וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ”. פסוק זה מגדיר את מצוות תלמוד תורה, ורש”י מפרש עליו: “לבניך – אלו התלמידים. מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים”.
נשאלת השאלה: מדוע רש”י אינו מסתפק בפירוש הפשוט, שכל אב צריך ללמד את ילדיו הביולוגיים? מדוע הוא מעביר את המשמעות מ”בנים” ל”תלמידים”?
ב. אבא חייב ללמד את בנו הפיזי?
רש״י מציג מספר הוכחות מהתורה והמציאות לכך שחובת הלימוד אינה חלה רק באופן אישי ובלעדי על האב הפיזי:
- פרנסת שבט שמעון: יעקב בירך את שבט שמעון שיהיו נפוצים בישראל בתור מלמדי תינוקות. אם כל אב היה מחוייב ללמד את בנו בעצמו, לשבט שמעון לא הייתה פרנסה. מכאן מוכח שהאב מקיים את המצווה גם על ידי שילוח בנו ל”תלמידים” אצל מלמד.
- לימוד נכדים: התורה מספרת שיעקב לימד תורה את אפרים (נכדו), ושיוסף חינך את ניניו. אילו המצווה הייתה על האב בלבד, יעקב ויוסף לא היו “לוקחים” את המצווה מהאבות (יוסף ומנשה).
- שאלת ילד ב”חדר”: ילד בן חמש שלומד את הפסוק שואל – אם כתוב שאבא צריך ללמד אותי, למה הוא שולח אותי למלמד יחד עם עוד ילדים?ומדוע כל האבות עושים זאת גם הם?
תשובת רש”י “אלו התלמידים” מרגיעה אותו שאביו אינו עובר על המצווה.
ג. שלוש ההוכחות
כדי להוכיח שהמילה “בנים” משמעותה “תלמידים”, רש”י מביא שלוש דוגמאות מכל חלקי התנ”ך:
1. מהתורה – “בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱלֹהֵיכֶם”
בני ישראל נקראים בניו של הקב”ה בזכות כך שלמדו את תורתו.
2. מהנביאים – “בְנֵי הַנְּבִיאִים”
המושג מתייחס לקבוצות של תלמידים שהתקבצו סביב נביאים גדולים (כמו אליהו ואלישע) כדי ללמוד מהם תורה והשראה נבואית. תלמידים אלו (שבישרו לאלישע על הסתלקות אליהו) נקראו “בני הנביאים” למרות שלא היו בניהם הביולוגיים, רק משום שלמדו מהם.
3. מהכתובים: חזקיהו המלך – “בָּנַי עַתָּה אַל תִּשָּׁלוּ”
לאחר תקופת השפל הרוחני של אביו, המלך אחז, חזקיהו המלך עשה מהפכה רוחנית, פתח את בית המקדש וקרא לעם לחדש את הברית עם ה’. בנאומו לכוהנים וללויים הוא קרא להם “בניי”.
השאלה: אולי הוא קרא להם כך כי מלך דואג לעמו כמו אבא?
התשובה: אף מלך אחר לא קרא לעם “בנים”. חזקיהו השתמש בתואר זה אך ורק בגלל הדבר הייחודי שהוא העניק לעם ישראל – הפצת לימוד התורה.
ד. “הרב קרוי אב” – הדרישה החינוכית
לאחר שהוכיח שהתלמידים הם בנים, רש”י מוסיף נדבך נוסף ומשלים: ״כך הרב קרוי אב”. המילה “ושננתם” מבטאת חידוד, שינון ועמל רב. נשאלת השאלה: מדוע שמורה יתמסר ויעמול כל כך קשה עבור ילדים שאין לו קשר דם איתם? על כך עונה התורה שהמורה אינו רק מעביר מידע, הוא אבאץ ברגע שאדם הופך למחנך, מוטלת עליו החובה והזכות להתמסר לתלמידיו בדיוק באותה אהבה, דאגה, סבלנות ומסירות נפש שיש לאב כלפי בניו הביולוגיים.




