משיחת כ’ אב, התשי”א
א. זו לא הזהות, אלא הגנים
כ״ף אב היה בימי בית המקדש יום חג למשפחה מסוימת, על שום שהיו מביאים עצים למערכה ביום זה. הגמרא מביאה מחלוקת האם היו אלו צאצאי דוד המלך או צאצאי יואב בן צרויה. כיצד ייתכן ויכוח עובדתי בשאלת זהות המשפחה?
ההסבר: המשפחה היו צאצאים גם של דוד וגם של יואב. הויכוח הוא: איזה גנים גרמו להם לתרום את העצים, הגנים של דוד המלך, או של יואב בן צרויה?
מהי החשיבות הרבה בנדבת העצים בכ’ אב, שלכן אנו חוקרים איזה גנים אחראים לכך?
ההסבר: מט”ו באב כבר אי אפשר לכרות עצים חדשים למזבח, כי השמש נחלשת והעצים עלולים להיות לחים ומתולעים. לכן, מי שתרם עצים אחרי תאריך זה – כמו בכ׳ אב – נדרש להכין אותם מראש, לייבש ולאחסן כראוי.
תרומה זו הייתה ייחודית, כי הייתה כרוכה בהכנה מוקדמת ובוויתור על דבר שכבר אי אפשר להשיג מחדש. בנוסף, העצים לא שימשו לקורבן אישי, אלא סייעו לכלל ישראל – לכל מי שהביא קורבן למזבח.
ב. החייל או לומד התורה?
הגמרא קובעת שהצלחותיו של יואב במערכות ישראל היו בזכות דוד המלך שלמד תורה. ולאידך, דוד היה פנוי לתורה רק בזכות יואב שנלחם עבורו. שניהם ביטלו את עצמם לרצון ה’, אך כל אחד בדרכו: דוד בלימוד התורה ויואב במלחמותיו למען עם ישראל. כל אחד סייע לשני להשלים את שליחותו.
מכאן אנו למדים יסוד גדול:
קיים צורך גם בחיילים היוצאים למלחמה, וגם בלומדי תורה שהם נותנים תוקף מוסרי למלחמה. הדבר תואם לשותפות בין השבטים יששכר שלמדו תורה, וזבולון שעסקו במסחר ופרנסו את יששכר (מקור 2). המדרש מציין שזבולון מוזכר ראשון, משום שפרנס את יששכר ונתן לו את האפשרות ללמוד ללא דאגת הפרנסה (מקור 3).
וכך היה גם בימי דוד שלמד תורה ואמר תהילים, ויואב שנלחם. לולי הגיבוי הרוחני התורני יואב לא היה מצליח, אך גם לא די בתורה לבדה, שכן רצון ה’ הוא שהעולם יתנהל בדרך הטבע, דרך לוחמים הנלחמים בפועל.
ג. צדקה טהורה מפניות אישיות
ההוראה אלינו: ישנם מעשי צדקה ונדבות שבהם האדם התורם מקבל תחושת סיפוק והוא זוכה להערכה על תרומתו, כמו קורבן רגיל שאדם תורם והמעשה גלוי וניכר. אך ישנה נתינה שאינה ניכרת ואין בה תועלת אישית צדדית לתורם. דווקא בנתינה הזו טמון החידוש הגדול, שהאדם נותן את הטוב ביותר שיש לו עבור הזולת. כמו קורבן העצים, שאיפשר ליהודים אחרים לכפר על חטאיהם.
