משיחת כ”ד טבת ה׳תשמ״א
משיחת כ”ה אייר, ה’תשמ”ג
ומשיחת ראש חודש שבט ה’תשמ”א
סגרו את המקווה
במכה הראשונה ה׳ הפך את מימי הנילוס לדם. רש״י מסביר שהמצרים עבדו לנילוס ולכן ה׳ הכה את אלוהיהם. (מקור 1). המצרים היו צריכים לקנות מים מהיהודים, וכך התעשרו היהודים. (מקור 2).
מאחורי הדיכוי של בני ישראל עמד הפחד המצרי מפני ריבוי הילודה של בני ישראל. (מקור 3). בכדי לעצור את הילודה, אסרו המצרים על בנות ישראל לטבול ביאור. ומידה כנגד מידה, ה׳ מנע הפך את היאור לדם. (מקור 4)
הרבי מסביר שזו הייתה גזרה מתוחכמת. על פניו, הם נראים כמו אנשים טובים, שלא מנעו בכוח את הילודה. הם בסך הכול סגרו את מקורות המים ובכך נלחמו בשיעור הילודה.
ריבוי ילודה
הגמרא אומרת: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף (מקור 6). ולכן, בנוסף למצווה הגדולה של פרו ורבו, יש לזה גם שייכות נוספת לדורנו – שעל ידי זה נביא את הגאולה.
בכדי לקיים את מצוות פרו ורבו צריך לכבוש את החשבונות והשיקולים של הנוחות האישית: זה עולה הרבה כסף, צער גידול בנים, לא נוכל להנות מהחיים וכו׳. על האדם לתת ביטוי לרצון של הנשמה, ולכבוש את חששות הגוף.
בסופו של דבר האדם יגיע למסקנה, שהחששות הם חששות שווא, משום שהפרנסה והברכה מגיעות מה׳, וכשהוא יכין ׳כלים׳ לברכה, ה׳ יתן לו עוד הרבה יותר.
גבורת מרים הצעירה
המצרים מעבידים את בני ישראל בפרך (מקור 7) במטרה לשבור את רוחם ולעקור מהם חלומות על משפחה ושגשוג (מקור 8), אך הנשים הצדקניות הצליחו להפיח חיים תחת התנאים הבלתי נסבלים. (מקור 9).
כשזה לא עבד, פרעה מחריף את הגזרות, ומורה להשליך את הבנים ליאור (מקור 10). משבר גירושין המוני פוקד את עם ישראל, ולראשונה ההמשכיות היהודית נתונה בסימן שאלה. אך מרים הצעירה משכנעת את אביה עמרם לחזור ולהתחתן עם אמה, וכך עושים כל בני ישראל. (מקור 11).
על פי שכל היה מקום לחשוב באם זה נכון להמשיך ללדת ילדים, אך נשי ישראל במצרים פעלו מעל השכל, מתוך אמונה ובטחון בה׳. וכתוצאה מכך נולד משה רבינו שהוציא את בני ישראל ממצרים.
הלקח: לא לעשות יותר מדי חשבונות, ולקיים את מצוות פרו ורבו.
כשרציתי לא רצית
משה פוגש את אלוקים בתוך סנה בוער, ומסתיר את פניו ׳כי ירא מהביט אל האלוקים׳. (מקור 12) שנה לאחר מכן, משה מבקש ומפציר בבורא ׳הראיני נא את כבודיך׳ וה׳ עונה לו ׳לא תוכל לראות את פני׳.(מקור 13). אומרת הגמרא, שה׳ אמר למשה – ׳כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה׳. (מקור 14)
הרבי מביא את מאמר הגמרא, בקשר ל׳תכנון המשפחה׳:
שלשה שותפים באדם, האב האם והקב״ה. אמנם ההתחלה חייבת להיות על ידי האב והאם, אך בכדי שזה יבא לפועל, זה תלוי רק בשותף השלישי – בה׳. והוא יודע מהו המועד הטוב ביותר ללידה, עבור הוולד וההורים.
לפעמים ההורים חושבים שעכשיו זה לא זמן טוב לילד נוסף, ועדיף לחכות לזמן אחר. צריך לזכור את מה אמר ה׳ למשה – ״כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה״.
כאשר סומכים על ה׳ שהוא יודע את ההווה ואת העתיד, אז הוא בוחר את הזמן הטוב ביותר בשביל הלידה. אך כשלא סומכים על ה׳, ומערבים חשבון אישי, אז זה הולך לפי החשבון המוגבל של בן אנוש, שלא תמיד מתסדר ומתממש.
