א. העצמות היבשות שמעו דבר ה’
בשבת חול המועד פסח קוראים בהפטרה על חזון העצמות היבשות שהחיה יחזקאל (מקור 1)
בתלמוד ישנם חילוקי דעות באם מאורע זה אכן התרחש בפשטות או שזהו רק רמז. כמו כן דנו האמוראים, מי היו אותם מתים שקמו לתחיה. דעה אחת שהיו הם בני אפרים שיצאו ממצריים מוקדם יותר בכוחות עצמם, ונגפו בקרב עם פלשתים. דעה שניה, שהיו הם צעירי גולי בבל שהרג נבוכדנצר מלך בבל. (מקור 2).
הקב״ה אומר ליחזקאל שהמסר מנבואה זו הוא עידוד לעם ישראל שלא יתייאש בגלות (מקור 3).
הפטרה זו נקראת בשבת חול המועד פסח, מכיון שתחיית המתים עתידה להיות בחודש ניסן (מקור 4). קלאופטרה האמינה בתחיית המתים, ושאלה את חז״ל איך בדיוק זה יתרחש (מקור 5).
ב. מה יתרחש בביאת המשיח
הנביא ישעיהו מתאר את הגאולה כחזון אוטופי במיוחד: זאב גר עם כבש ונמר ירבץ עם גדי (מקור 6). הרמב”ם סבור שהדימויים הללות הינם משל לכך שבני האדם יחיו בשלום אחד עם השני, אך הטבע לא ישתנה (מקור 7), ואילו הרמב”ן סבור שהטבע ישתנה בזמן הגאולה והנבואה תתקיים בצורה המילולית הפשוטה והמוחשית ביותר (מקור 8). אולם בשלושת עשר העיקרים כותב הרמב”ם שתחיית המתים תתרחש בביאת משיח (מקור 9).
שואל הרבי: כיצד מסתדרים שני הציטוטים מהרמב”ם? מחד הוא כותב שלא יהיה חידוש במעשה בראשית, ומאידך שתהיה תחיית המתים! הרבי מסביר, שיהיו שתי תקופות בזמן הגאולה. בראשונה – עולם כמנהגו נוהג, ובשנייה – חידוש ושינוי במעשה בראשית, עד ל”תחיית המתים”.
ג. תחיית המתים בדורנו
הבעל שם טוב כתב שנשמתו ירדה לעולם בשביל להחיות את העצמות היבשות – שאנשים יעשו מצוות עם חיות ונשמה. (מקור 10).
בשלב זה לימד הרבי הוראה לחיים מחזון העצמות היבשות:
יש הטוענים שאין כל תועלת ללמד תורה ליהודים שנמצאים ב״חוץ״, שהם נחשבים ל׳עצמות יבשות׳. עליהם ללמוד מסיפור יחזקאל, שה׳ שלח אותו לבקעה מלאה בעצמות יבשות – בני שבט אפרים שטעו ועשו היפך רצון ה׳ – לומר להם את דבר ה׳.
בנוסף לכך, לומדים מסיפור זה, שאל לנו להסתפק בתלמיד אחד שבו אנו נוכל להשקיע ברצינות, ולוותר על כל השאר. הוראת ה׳ לנביא היתה לומר את דבר ה׳ לכל העצמות, ולהחיות את כולם.
