א. שקר והבל
התלמוד מצטט את הפסוק ״שקר החן והבל היופי״, ואומר ש׳חן׳ ו׳יופי׳ מרמזים ללימוד התורה בדורות של משה, יהושע וחזקיהו, ואילו ״יראת ה’ היא תתהלל״ מרמז ללימוד התורה בדורו של רבי יהודה, שחי בתקופה של רדיפות נגד היהדות (מקור 1-2).
מהי המשמעות של האמירה הזו? כיצד אפשר לטעון שלימוד התורה בדורות של משה רבינו ויהושע היו ״שקר״ ו״הבל״?
ב. חן ויופי
מה ההבדל בין ״חן״ ל״יופי״? יופי הוא משהו שאפשר להסביר, אך חן היא משיכה טבעית. לדוגמה, מקום המגורים של אנשים ׳מוצא חן׳ בעיניהם, גם כשהנסיבות לא מוצלחות ואין להם הסבר למה הוא מוצא חן בעיניהם (מקור 3-4).
בדורו של משה, הקשר עם הקב״ה ׳מצא חן׳ בעיני העם. והעם נמשך באופן טבעי ללימוד התורה. בדורו של יהושע, ה״חן״ כבר לא היה, אבל היה ״יופי״. העם ראה את היתרונות בלימוד תורה וקיום דבר ה’. לכן לימוד התורה באותם דורות נקרא ׳שקר׳, משום שאי אפשר לדעת באם הוא אמיתי ונצחי. אי אפשר לדעת באם הם היו לומדים תורה גם בזמנים קשים יותר כשאין ׳חן׳ ו׳יופי׳.
ג. יראת ה׳
הקירבה העמוקה לקב״ה וההקרבה האמיתית ללימוד התורה, מתגלה דווקא בתקופות של רדיפה (מקור 5). יהודי שנולד וגדל בברית המועצות, ומעולם לא ראה חיים יהודיים נורמטיביים, עלול למצוא מעט מאוד ״חן״ ו״יופי״ בלימוד התורה שלו. עם זאת, הוא לומד תורה ומקיים מצוות, ומפגין מסירות נפש גדולה אף יותר מזו של חנניה, מישאל ועזריה (מקור 6). לימוד התורה הזה הוא נצחי ואמיתי.
ד. היא תתהלל
לימוד תורה בזמנים קשים הוא הפגנה אמיתית של מסירות נפש. הוא נותן השראה לכולנו, והוא מגלה – בדיעבד – שגם לימוד התורה בדורות הקודמים היה לימוד אמיתי.