משיחות שבת פרשת וירא ושבת פרשת חיי שרה, ה׳תשמ״ג
א. הפיכת סדום ועמורה
אנו קוראים בפרשתנו על שליחות המלאכים להחריב את סדום ועמורה. (מקור 1).
הרבי מדייק מלשונות הפסוקים, שכשהתורה מתארת את הליכת המלאכים, היא כותבת שהלכו לסדום. לאחר מכן כשהתורה כותבת על המטרת האש והגופרית היא כותבת שזה היה על סדום ועמורה, וכשמדובר על הפיכת הערים, כתוב ערים באופן כללי, והכוונה היא על כל ארבעת הערים (מלבד צוער).
נשאלת השאלה: מדוע הליכת המלאכים היה דווקא לסדום, ומדוע אש וגופרית הומטרו רק על סדום ועמורה, ולא על אדמה וצבוים?
ב. תובנה חדשנית בסיפור סדום ועמורה
שליחות המלאכים הייתה לבדוק מה קורה בסדום, ולברר באם יש סיכוי שיחזרו בתשובה, ולאחר הבירור – להפוך את הערים. (מקור 2).
כעת נבין מדוע המלאכים הלכו רק לסדום רש”י מסביר שסדום הייתה המטרופולין והחשובה מכולן. לכן, כשלא נמצאו בה צדיקים, והיה ברור שתושביה לא עומדים לחזור בתשובה, הם למדו מכך שגם בפרברים המצב הוא כזה.
מדוע הומטרו אש וגופרית דווקא על סדום ועמורה? מהפסוק “זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד” עולה שעיקר החטא היה בערים הללו.
מה היה עיקר חטאן? רש”י לומד זאת משמות מלכי הערים: ברע מלך סדום היה רע לשמים ורע לבריות, ואילו ברשע מלך עמורה “נתעלה ברשע” – כלומר, היה רשע כלפי שמים וכלפי הבריות. משמות מלכי אדמה וצבויים נרמז שהיו מתנגדים לקב”ה, אך לא לבריות. נמצא שרשעת סדום ועמורה הייתה כפולה: הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו. דווקא הפגיעה במוסר שבין אדם לחברו מסבירה את חומרת עונשן – שמלבד הפיכת הערים, גם הומטר עליהם אש וגפרית.
ג. מהיכן יודעים שחטא בין אדם לחברו חמור יותר?
רש”י מסביר בפרשת נוח, שעונשו של דור המבול היה חמור מעונשו של דור הפלגה. דור המבול היה מושחת מבחינה מוסרית, ואנשיו גזלו זה מזה, ולכן נמחה לגמרי מן העולם. לעומתו, דור הפלגה, חטאו בכפירה בה׳, אך חיו בשלום זה עם זה, ונענשו רק בפיזור ברחבי העולם בלבד. מכאן שהחטאים בין אדם לחברו חמורים יותר בעיני ה׳.
מדוע? גזל ומריבה הם היפוכו של יישוב העולם וגורמים לקב״ה להתחרט על כך שברא את העולם ואת האדם.
מכאן מובן גם מדוע עונשן של סדום ועמורה היה יותר משאר הערים. אדמה וצבויים חטאו רק למקום, ולכן רק נהפכו הערים. סדום ועמורה חטאו גם בין עדם לחברו, ולכן הומטר עליהם גם גפרית ואש.
