משיחת שבת פרשת פנחס, ה׳תשד”מ
ומשיחת פורים ה׳תשי״ט, לקוטי שיחות, חלק ג
א. הצדוקים
בתקופת בית שני התגבשו בעם ישראל שני זרמים מרכזיים: הצדוקים שהאמינו בתורה שבכתב בלבד, והפרושים שהאמינו שלצד התורה שבכתב ניתנה גם תורה שבעל פה – פירושים, כללים ודרכי לימוד שנמסרו מדור לדור. ב’מגילת תענית’ מתואר כיצד רבי שמעון בן שטח פעל לטיהור הסנהדרין מהשפעת הצדוקים (מקור 1).
ב. דוגמאות למחלוקות הצדוקים והפרושים
לפנינו דוגמאות של מחלוקות בין הפרושים לצדוקים.
“ופרשו את השמלה לפני זקני העיר”. חז”ל מסבירים שאין הכוונה לשמלה כפשוטה, אלא לבירור האמת ולשטיחת הטענות, בעוד הצדוקים פירשו את הפסוק כפשוטו (מקור 2).
“וירקה בפניו”. חז”ל פירשו שהיריקה במהלך החליצה נעשית על הקרקע, ואילו הצדוקים פירשו כפשוטו – בפני האח (מקור 3).
“עין תחת עין”: חז”ל פירשו שהכוונה לתשלום כספי עבור הנזק, ואילו הצדוקים הבינו את הפסוק כפשוטו (מקור 4).
ג. היום שבו התבטל ספר הגזרות הצדוקי
הרבי מבאר כי בשלוש הדוגמאות שבהן נחלקו הצדוקים על מסורת חז”ל יש נקודה משותפת: אהבת ישראל.
“עין תחת עין” – הרס״ג מסביר שבאם נוציא עין תחת עין, יכול להיות שנגרום למזיק נזק גדול יותר מכפי שעשה לניזק. אולם תשלום כספי לפי ערך הנזק מאפשר לפצות את הנפגע באופן מדויק.
“ופרשו את השמלה” – כאשר אדם מוציא שם רע על בת ישראל, יש צורך להוכיח את שקר טענותיו, אך אין לעשות זאת בדרך הפוגעת בכבודה של בת ישראל. חז”ל פירשו שהבירור נעשה בבית הדין, בדרך מכובדת.
“וירקה בפניו” – הצדוקים פירשו שהאישה צריכה לירוק בפני היבם, דרך הגורמת לו ביזיון גדול. אולם חז”ל, מתוך אהבת ישראל, פירשו שהיריקה נעשית על הקרקע.
