משיחת ש”פ תצוה, פ’ זכור, י”א אדר ה’תשל”ה
א. זכור את אשר עשה לך עמלק
בפרשתנו מסופר על עמלק שפותח במלחמה נגד עם ישראל. משה ממנה את יהושע לבחור אנשים ולצאת למערכה, בעוד הוא מתפלל לניצחון ישראל (מקור 1). לאחר המלחמה מצווה הקב”ה, באופן חריג, למחות את זכר עמלק לחלוטין (מקור 2-3), וכך פוסק הרמב”ם להלכה (מקור 4).
הרבי מדגיש כי חוצפתו של עמלק הייתה יוצאת דופן: א. הוא פתח במלחמה ללא כל עילה או סיבה. עם ישראל לא לחם בו, ולא התכוון לתקוף אותו. ב. לא היה זה עם חשוב או מעצמה צבאית, ולמרות זאת יצא למלחמה נגד עם ישראל שזה עתה הביס את מצרים – המעצמה הגדולה.
שואל הרבי: מדוע האזהרה מפני עמלק כל כך חריפה? לכאורה, שאר האומות שההתנגדות שלהם היא על פי שכל, יכולה יותר לפתות את האדם, מאשר ההתנגדות של עמלק שהיא ללא שכל?
ב. ראשית גויים עמלק
לאחר הגילוי האלוקי הגדול של יציאת מצרים, פחדו כל האומות להלחם בישראל. עמלק היה הראשון שהעז לצאת למלחמה נגד ישראל, ובכך ‘קירר את האמבטיה’ ושבר את מחסום הפחד ופתח פתח שבעקבותיו באו כל האומות להילחם בישראל לאחר מכן.
חסידות מבארת שכך זה גם בנפש האדם. לעיתים אדם חווה גילוי אלוקות שאמור להשפיע עליו בצורה עמוקה מאד, ואז צץ עמלק ומקרר אותו, וזורע בו ספק, אולי זה לא ממש נס, ואולי זה לא השגחה פרטית, ובכך ״מחסן״ אותו מלהתעורר, וזה המקור לשאר העניינים הבלתי רצויים. ולכן עלינו להזהר כל כך דווקא מעמלק. (מקור 5).
ג. כיצד מתגברים על עמלק?
משה רבנו אומר ליהושע “בחר לנו אנשים”. מדוע נאמר “לנו”, הרי משה עצמו אינו יוצא למלחמה אלא עומד על הגבעה להתפלל? אלא שכדי להכניע את עמלק זקוקים לאנשי משה, תלמידים שלומדים את תורתו והולכים בדרכיו.
עמל התורה מבטל את עמלו של עמלק – ניסיונו לקרר את היהודי ולמנוע ממנו את ההתפעלות מאלוקות. על הלימוד להיות מתוך ביטול וענווה. כך האדם מתרומם להישגים רוחניים אמיתיים. בדרך זו מוחים את עמלק.
בהקשר זה, לאחר מלחמת המפרץ בשנת תשנ”א, הדגיש הרבי כי יש להפנות את מלוא תשומת הלב לניסים הגדולים שאירעו בעולם, הן לעם ישראל והן לעולם כולו (מקור 6).
