משיחת שבת פרשת וארא, מברכים החודש שבט, ה’תשל”א,
ומשיחת מוצאי שבת פרשת שמות, כ”ג אור לכ”ד טבת, ה’תשכ”ג
א. ילדותו של משה רבינו
משה רבינו נולד למשפחה מיוחסת: לעמרם ויוכבד משבט לוי (מקור 1). עמרם היה גדול הדור, כפי שרואים שבזמן הגזירה על השלכת הילדים ליאור, כל עם ישראל חיקה אותו, שבתחילה התגרשו ולאחר שהוא החזיר את אשתו עשו כך כולם. (מקור 2). בין גדולי הדור עצמם, עמרם היה מיוחד בכך שנתחדשו מצוות על ידו. (מקור 3).
אולם למעשה משה גדל בבית פרעה והתחנך על פי חוכמת מצרים, והוא היה מונח בה. הוא לא קיבל חינוך יהודי… ובכל זאת, ברגע שיצא מהארמון וראה מצרי מכה עברי, הוא נחלץ מיד לעזרתו, אף במחיר סכנת נפשות (מקור 4).
ההוראה אלינו: ממשה אנו לומדים שלכל יהודי, גם כזה שגדל בסביבה זרה או שבוי בידי יצרו, יש את הכוח למסירות נפש עבור יהודים אחרים.
ב. הדרך ללבת האש
לאחר שברח מפרעה, משה היה רועה את צאן יתרו, ובאחד הימים הוא ראה את הסנה הבוער שאינו נשרף. (מקור 5) איך הוא הגיע לאותו מקום? משום שהוא רץ אחרי הגדי, שהיה צמא למים, ודאג לו במסירות, ואז הוא ראה את הסנה בוער באש. (מקור 6).
הסנה מסמל את גשמיות העולם, ותפקידנו הוא לגלות בעולם הגשמי את האש – הקדושה והרוחניות. ואיך זוכים להגיע לכך? על ידי התמסרות ודאגה לזולת.
כפי הסיפור על הצמח צדק שהשתוקק מאד להתגלות זקנו האדמו״ר הזקן, מעולם האמת, ולאחר שקיים גמילות חסד ליהודי אחר במסירות, התגלה אליו האדמו״ר הזקן (מקור 7).
ג. בלי שאלות
לאחר שמשה העביר לפרעה את המסר מה׳ ״שלח את עמי״, פרעה החמיר את העבדות של בני ישראל. ומשה בה לה׳ בתלונה: למה הרעות לעם הזה???
הקב”ה השיב לו: שהאבות מעולם לא שאלו שאלות… ועליו ללמוד מהם..
ההוראה אלינו: גם אם נראה שעבודתנו הרוחנית אינה מצליחה, אסור להתייאש אלא להמשיך בהתמדה, כי בסופו של דבר העבודה נושאת פירות.
