רשימות, חוברת נ״ג
א. התורה ניתנה לעשות שלום בעולם
בפרשתנו מצווה התורה על דיני הנישואין (מקור 1). הנישואין קשורים קשר מהותי לתורה, שהרי הגמרא ממשילה את התורה לאישה (מקור 2), וכן האשה היא יסוד הבית, והיסוד הוא חזק כאשר הוא על פי הוראות התורה.
מהו החידוש של מתן תורה? חז”ל אומרים שהתורה ניתנה “לעשות שלום בעולם”, שלום בין עליונים לתחתונים, בין הרוחני לגשמי.
גם לפני מתן תורה האבות קיימו את כל המצוות (מקור 3), אלא שהחידוש בהר סיני היה ביטול הגזירה שהפרידה בין הרוחני לגשמי ״בני רומי לא ירדו לסוריה״ (מקור 4). מכאן ואילך לא רק האדם המקיים את המצווה מתקדש, אלא גם החפץ הגשמי שבו נעשית המצווה – הוא עצמו נהפך לחפץ של קדושה. כך עור התפילין והמזוזה עצמם נעשים קדושים.
ההסבר הזה מיישב את הקושיה הבאה: כשמשה עלה למקום לקבל את התורה, תמהו המלאכים “מה לילוד אישה בינינו?”, מה פתאום הם שאלו? הרי הם ידעו שהתורה מיועדת להינתן לבני ישראל? אלא שהם לא הבינו את עומק החידוש של מתן תורה: הם סברו שגם לאחר מתן תורה המצווה יישארו במעמד של פעולה רוחנית בלבד, כמו אצל האבות, בלי שהקדושה תחול על החפץ הגשמי. כשראו את משה, אדם גשמי, עולה למרום הם תמהו כיצד ייתכן שהגשמיות מתעלה לרוחניות? התשובה שניתנה להם הייתה שהתורה נועדה “לעשות שלום”, לחבר בין עליונית ותחתונים, גשמיות ורוחניות, ולעשות מהם מציאות אחת של קדושה.
ב. שלום פנימי הוא המפתח לשלום עולמי
כיצד נעשה השלום העולמי בין הגשמיות לרוחניות? בעשיית שלום באדם עצמו.
עליו לעשות שלום בין יצר הטוב ליצר הרע, כפי שאברהם עשה (מקור 5) כשרתם גם את כוחות הנפש הבהמית לקדושה.
כדי להגיע לכך יש לגשר תחילה בין השכל ללב. הרבי רש”ב אמר לפרופסור נודע שזו תכלית של החסידות: ליצור גשר בין המוח ללב. (מקור 6). עיקרון יסודי בחב”ד הוא הרמוניה בין שניהם, כשהמוח מנחה את הלב, והלב פועל מתוך הדרכת השכל, וכך חי האדם באיזון ובשלום פנימי ומסוגל למלא את שליחותו בעולם (מקור 6).
ההרמוניה הזאת מתבטאת גם ביחסים שבין בני אדם: יש מי שעיקרם שכל, ויש שעיקרם לב ורגש. מצד השכל קיימות דרגות והחכמים עלולים להתנשא על הפשוטים. אך כאשר האם חי בהרמוניה בין שכלו למוחו, הוא מבין שמצד נקודת הלב כולם שווים.
כשהאדם יוצר בעצמו שלום, ומחבר בין היצר טוב ליצר הרע, בין השכל ללב, ומתחבר גם עם הזולת, או אז הוא מחבר בין הרוחניות לגשמיות, ומביא שלום בעולם.
