מאמר כרע שכב כארי, י”ב תמוז, ה’תשט”ז
א. נבואתו של בלעם
בלעם בנבואותו מדמה את עם ישראל לארי ולביא (מקור 1). חז”ל מציינים שהייתה מחשבה לשלב את פרשת בלק בקריאת שמע (2), מפני שנאמר בה: “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו”, שמרמזים על שני הזמנים שבהם קוראים קריאת שמע, בשכיבה ובקימה.
שאלה: מדוע הגמרא נמנעת להביא ראיה מהפסוק “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא” (מקור 3)? תשובה: מפני שסדר הדברים בו הפוך, תחילה הקימה ואחר כך השכיבה, בשונה מהפסוק הראשון שתואם את הנאמר בתורה: “בשבכך ובקומך”.
בהמשך נסביר את המשמעות העמוקה יותר שבפסוק, על פי תורת החסידות.
ב. שכב – ישן וחולה
נאמר בשיר השירים: “על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי. ביקשתיו ולא מצאתיו”, והמדרש מסביר שהמילה ״משכב״ משמעותה שינה וגם חולי, בנוסף לשינה (מקור 4).
שינה – גלות הנפש
בעת השינה, הגוף נראה רגיל, אך כוחות הנפש לא מסונכרנים עם הגוף באופן תקין. לדוגמה: העיניים קיימות אך האדם לא רואה.
ובעבודת השם: כאשר האדם עירני, הוא מקיים ״שאו מרום עיניכם״, ומבין שהעולם מנוהל על ידי הבורא, כפי שגילה אברהם אבינו (מקור 5). וזהו גם מאמר חז”ל ‘איזהו חכם הרואה את הנולד’ (מקור 7), כפי שמסביר אדה״ז בתניא, שהמשמעות הפנימית של האמרה היא, שהאדם מבין כיצד כל הבריאה נולדה ונבראה מאין ליש בדבר ה’ (מקור 8).
לעומת זאת, כאשר האדם ישן רוחנית, הוא לא רואה זאת, ולא מפנים שיש מנהיג לעולם, וכתוצאה מכך הוא עלול לנהוג הפוך מן היושר והוראות התורה..
חולי – סכנה רוחנית
עברות קטנות: הקשר בין האדם לה׳, משול לחבל בעל 613 חוטים. כאשר אדם עובר על איסורים רבים, אפילו הקלים שבהם, הוא חותך עוד חוט ועוד חוט, ובכך מחליש את הקשר שלו עם הקב”ה (מקור 8).
תאוות היתר: כשאדם שקוע בתאוות היתר, אפילו שהכל כשר, הוא נעשה ׳נפרד׳ ומתרחק מהקדושה. ובנוסף לכך הוא גם עלול להתדרדר להנהגה אסורה (ראה סיפור חז”ל על רבי אלעזר בן ערך בעניין – מקור 9).
שורש החולי – חסרה הנקודה: המילה ‘חולה’ בגימטרייה = 49 (מ”ט), כלומר, חסר לו את שער הנו”ן, שער החכמה העליונה. זהו מצב בו האדם פועל לפי שכלו והבנתו, אבל חסרה לו נקודת החכמה, ‘נקודה בהיכלא’, אמונה פשוטה וקשר עצמי לאלוקות שמחברת את השכל לאלוקות בקשר עצמי.
בהישענות על השכל, עלולים לסטות מהדרך. בתחילה זו מחלה קלה, אך היא עלולה להגיע לסכנה מוחשית – נפילה רוחנית חמורה. כדי לשלול את החולי על האדם להחדיר בשכלו ובנפשו את שער הנו”ן, את נקודת האמונה הפשוטה והקשר העצמי עם הקב”ה, הקיימת בשלמות בכל יהודי.
ג. התרופה
ומה יעשה אדם שהגיע למצב ‘שינה’ ואף ‘חולי’ קל או חמור? זה הרגע בו עליו לעורר את “שאהבה נפשי”, אותה אהבה עצמית, מוסתרת, שטמונה בליבו של כל יהודי. על כך אומר בלעם: “כרע שכב כארי”, גם כשהעם במצב של שינה, של גלות רוחנית, הוא מסוגל להתעורר ולהתקשר לה’.
ד. עם כארי
כעת מובן מדוע הגמרא בחרה לצטט דווקא דווקא את הפסוק “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו״, כי פסוק זה מדגיש את כוחו הפנימי של עם ישראל גם בזמן השינה והחולי בגלות ״שכב״, לגבור על הכול.
עידוד לעבודה זו, מגיע גם מניסים. בין אם בנס גלוי כמו קריעת ים-סוף, ובין בנס נסתר כמו נס פורים. לעיתים רואים בזמן הגלות הארה ניסית, והיא נותנת כוח ותנופה מחודשת.
