משיחת יום א’ פ’ בהר-בחוקותי, כ”ף אייר, ה’תשל”ד
א. ההקשר של מצוות שמיטה
פרשת בהר נפתחת במילים “וידבר ה’ אל משה בהר סיני לאמר”, ומיד מציגה את דיני השמיטה. רש”י מסביר שהפסוק מלמד אותנו, שכמו שכל דיני השמיטה נאמרו מפי ה’ בהר סיני, כך כל מצוות התורה והלכותיהם, ניתנו בהר סיני (מקור 1).
שואל הרבי:
מהעובדה שהתורה בחרה להדגיש רעיון זה דווקא באמצעות מצוות שמיטה, אפשר להבין שיש למצווה זו מאפיינים כלליים שמלמדים על כל המצוות שבתורה. על פניו, מצוות השמיטה שייכת רק לארץ ישראל, וייתכן שהיה אפשר למצוא מצווה שתהיה רלוונטית לכל מקום בעולם. מהו הרעיון המיוחד במצוות שמיטה שקשור לכלל המצוות בתורה?
ב. סוד הנצחיות של עם ישראל
היסוד המרכזי של התורה הוא נצחיותה, שאינה משתנה או מתחלפת בשום מצב, וכאשר עם ישראל חי את חייו על פי התורה, גם הוא נעשה נצחי.
הדבר בא לידי ביטוי מובהק במבט היסטורי: לאורך הדורות קמו אמפריות אדירות כמו מצרים, בבל ואשור שעם ישראל היה בגלות תחתם, אך עם שינויי הזמן והנסיבות הם השתנו ונכחדו. לעומתן, עם ישראל הקטן והנרדף חי וקיים, החל מזמנו של אברהם אבינו ועד לימינו אלה.
מה הגדיר ושמר על עם ישראל לאורך הדורות? שמירת היהדות וקיום המצוות. ובשביל זה לא מספיקה שמירה על עקרונות היהדות ורוח המצוות, אלא על קיומן המעשי לפרטיהן של ההלכות.
מדוע?
הרבי מסביר, שבדומה לכל תחום בחיים, גם כאן ניתן ללמוד מן ההיסטוריה, ולזהות אלו שיטות נכשלו ומהי הדרך היחידה שהצליחה. בהיסטוריה של עם ישראל נוסו שיטות רבות: עובדי העגל, עובדי הבעל, צדוקים, שהאמינו רק בתורה שבכתב, ויהודים שהיו להוטים אחר תרבות הגוים, שנטו לתרבות זרה וראו בתורה נחלת העבר ובחוכמות הזרות כרלוונטיות. ומה נשאר מכל קבוצות אלו? חלקם נטמעו בסביבה וחלקם חזרו ליהדות.
רק שיטה אחת שרדה: שמירת מעשית ונאמנה של מצוות התורה, בדיוק כפי שניתנו במדבר סיני. אלה אותן תפילין וציציות, ללא כל שינוי! וזוהי סיבת הקיום של העם היהודי.
ג. שמיטה מבטאת נצחיות בכל המצבים
כעת נבין מדוע נבחרה השמיטה כדי להדגיש את רעיון נצחיות התורה.
מצוות השמיטה מתקיימת במשך שנה שלמה. עונות השנה מסמלות את כל שינויי החיים באדם: ה’אביב’ את תחילת החיים, תהליך ההתבגרות ב’סתיו’ עד לזמן ה’חורף’. וכפי שמצוות השמיטה צריכה להתקיים במשך כל עונות השנה, כך גם האדם צריך לקיים את התורה והמצוות בכל עונות החיים שלו, ובכל מצב משתנה.
רמז נוסף: השמיטה מתקיימת בשדה ובכרם. שדה מגדלת מזון הכרחי לקיום האדם, והכרם מסמל פירות שאינם מוכרחים לקיום לגוף, אך מוסיפים עונג וטעם לחיים.
זה מסמל, שיהודי אינו מסתפק בקיום המצווה במידה המינימלית בלבד, אלא מקיים מצוות בהידור מתוך חיות ועונג.
