משיחת י”ב תמוז, ה’תשל”א
א. ׳כי עבדך ערב את הנער׳
בפרשה אנו קוראים על יהודה שלוקח ערבות ואחריות להשיב את בנימין הביתה בשלום (מקור 1). זהו המקור לדיני ערבות ממונית (מקור 2). בנוסף לזה, קיימת ערבות מוסרית בין היהודים, וכל אחד אחראי לרמה הרוחנית של החברה כולה – כל ישראל ערבין זה לזה (מקור 3). רשב”י ממשיל זאת לספינה שנוסע אחד קודח חור תחת כסאו, אך בזה הוא מטביע את כל נוסעי הספינה (מקור 4). הבן איש חי מסביר שזו הסיבה שאנו מתוודים בווידוי של יום הכיפורים על חטאים שלא עשינו באופן אישי – כי כל ישראל הם גוף אחד, ואנו לוקחים אחריות על חטאי כולם (מקור 5). הערבות גם מתבטאת בדיני ברכות. אדם שכבר בירך ברכה, יכול לברך את הברכה שוב בשביל יהודי שני, מפני שהוא ערב לו (מקור 6).
ב. למה שאני יהיה ערב בשביל הזולת?
המגיד ממעזריטש אמר ש’ישראל ערבים זה לזה’ הוא מלשון מתיקות, מעורבות וערבות: יהודי צריך לחוש את המתיקות של יהודי שני, ובכך לאהוב להיות מעורב עם השני, וזה מביא אותו גם להיות ערב לו.
ההסבר: המתיקות קשורה בכוח התענוג שהוא החזק מבין כוחות הנפש.
דוגמאות להמחשת כוח התענוג: האדם יכול להתענג אפילו מדבר שמצער אותו. ולכן מותר לצום ‘תענית חלום’ בשבת, משום שהצום הוא עונג אמיתי עבורו (מקור 7). גם בעניין שכלי, האדם מצליח יותר בלימוד מבחינה שכלית, כאשר הוא לומד בנושא ובמקום שהוא שחפץ ומתענג בו. (מקורות 8-10). גם מבחינה פיזית, התענוג חזק כל כך שהוא גורם לשינויים פיזיים בגוף, כפי שקרה לאפסיינוס, שכאשר שמע שעלה לגדולה עצמותיו השמינו מעונג (מקור 11).
היחס האוהב של יהודי לחברו לא אמור להיות רק בגלל החלטה שכלית, אלא על יהודי אחד להתענג ממציאותו של יהודי שני. ואז כשיהודי מוצא את עצמו מעורב עם יהודים שונים, הוא מתענג מזה. ואז, כשמבקשים מנו ערבות בנקאית, הוא עושה זאת בשמחה.
וזהו הסדר בתורת המגיד: כאשר יהודים ׳ערבים׳ ומתוקים האחד לשני, מתקיימת ׳תערובת׳ ביניהם מתוך תענוג, ואז כאשר מתבקש להיות ׳ערב׳ לשני – עושה זאת בשמחה.
