משיחת שבת פרשת וילך, ה’תשמ”ב
א. ההמתקה שבהסתרה
התורה מנבאת שבעתיד עם ישראל יעזוב את ה’, וגם הוא יעזוב אותם – “וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם”. מפרש רש”י על המילה ״והסתרתי״ – ״כמו שאיני רואה בצרתם״ (מקור 1).
שואל הרבי: לשם מה נדרש רש”י לפירושו, הלוא משמעות הפסוק פשוטה ומובנת? בנוסף, מניין לרש”י שההסתרה היא רק כלפי חוץ “כמו שאיני רואה” ולא הסתרה מוחלטת?
מסביר הרבי, שבקריאת הפסוק מתעוררת שאלה: מאחר וה’ עוזב את עם ישראל (וַעֲזַבְתִּים), מה פשר ההמשך שגם יסתיר את פניו מהם, הלוא הוא כבר לא נמצא איתם? אלא, שגם כשאדם עוזב מישהו, הוא יכול עדיין להסתכל עליו מרחוק. וכאן אומר הפסוק, שבנוסף לכך ש״ועזבתים״ אני גם יסתיר את פני מהם.
מדוע מגיע לעם ישראל עונש חמור כל כך? ה׳ נוהג בעיקרון של מידה כנגד מידה (מקור 2). מאחר ועם ישראל נטש את ה’ (“וקם העם… ועזבני”), הרי שהוא נוהג כמותם – ״ועזבתים״.
ועל זה אומר רש”י שמהלשון ״והסתרתי״ ולא ״אכסה פני״ למדים, שהכוונה איננה לכסות את פניו לגמרי בצורה שהוא לא רואה אותם. להיפך, הוא ימשיך להביט עליהם גם מרחוק, אלא שיעשה זאת בצורה נסתרת.
הדבר מהווה עבורנו נחמה גדולה. במצבים קשים לעם ישראל כשהוא סובל ומוכה, זה רק נדמה למראית עין שאלוקים לא רואה את צרתו, אך האמת היא שהוא נוכח ומצטער איתם יחד.
מאחר שנטישתו של ה’ באה בתגובה לנטישה של ישראל, ברגע שישראל יעשו תשובה, הקב״ה ישוב אליהם בחזרה.
ב. הטיעון למען היהודים
ישנו ויכוח בין כנסת ישראל לקב”ה מי אמור לעשות את הצעד הראשון חזרה. ה׳ אומר ליהודים ״שובו אלי״, ואז ״ואשובה אליכם״, ואילו הם אומרים ״השיבנו ה׳ אליך״ ואז ״נשובה״. (מקור 3).
כאן מוצג הוויכוח מי אשם במצב שנוצר. ה׳ מאשים את היהודים שהם עזבו אותו, ולכן הוא נאלץ לעזוב אותם. מציג הרבי את טענתם הנגדית של בני ישראל לקב”ה: הקב״ה אשם בזה, משום שהריחוק התרחש רק בגלל שה׳ לקח מהם את משה רבינו.
משה היה מנהיג מיוחד ומאד אפקטיבי, גם ברוחניות וגם בגשמיות. שהרי בזכותו קיבלו ישראל במדבר, מן משמים לאכול, באר מים לשתיה, וענני כבוד לשימור הבגדים. (מקור 5). ובאם הוא היה ממשיך להנהיג אותם, טוענים הם, שהריחוק לא היה מתרחש.
