כ”ף מנחם-אב: השפיץ של המחט

משיחת כ”ף מנחם אב ה’תשמ”ט

א. יום ההילולא של רבי לוי יצחק שניאורסאהן

בכ”ף אב תשמ”ט, הצטרפו לתפילת המנחה של הרבי מאות ילדים שהגיעו במיוחד מקעמפ חב”די.  הרבי החל את השיחה באומרו שידוע שכל חייו של אביו היו סביב לימוד התורה, ולכן מן הראוי להזכיר תורה מתורותיו בקשר למשניות שנלמדים ביום השנה, באופן שמובן גם לילדים.

ב. המשנה

המשנה במסכת מקוואות דנה בדיני טבילת כלים שנטמאו, והאם מחט שנטבלת על גבי מדרגת המקווה נחשבת לכשרה (מקור 1).

ג. תפקידה של המחט

משמעות המשנה על פי הקבלה: 

תפקידה של “מחט” הוא לתפור ולחבר שני דברים ולעשותם דבר אחד. 

דוגמתו בנמשל: חיבור הדברים הגשמיים שבעולם להקב”ה. לדוגמה: כאשר ילד יהודי צעיר מברך על שתיית מים “שהכול נהיה בדברו”, הוא תופר ומחבר את המים להקב”ה. 

כשם שבפעולת התפירה על ידי מחט, יש לעשות נקב בבגד בכדי להחדיר את החוט, כך גם בעבודה הרוחנית, כדי לחבר את הגשמיות שבעולם להקב”ה, יש לעשות נקב בגשמיות העולם, וזה נעשה על ידי חוד המחט – שמורה על התוקף של היהודי שלא מתפעל מגשמיות העולם. 

ד. הטהרה בקו החזית

כדי לפעול את החיבור של הדברים הגשמיים שבעולם להקב”ה, יהודי אינו יכול להישאר בבית המקדש – הוא צריך לצאת החוצה לעולם, ולכן הוא זקוק לטבילה של טהרה, בכדי שהוא עצמו לא יושפע מטומאת הגלות והעולם. 

לשם כך צריך היהודי לקחת את “מי הדעת” – את התורה, להעבירם על גבי ה”מחט” ולדאוג לכך שמציאותו תהיה חדורה במי התורה.

(היכן היא הטבילה? ב”מעלת המערה” – מקום גבוה במערה עצמה, קרוב וסמוך ליציאה מן המערה – הרומז לכך שבגלות עצמו, היהודי נמצא במצב שאין מקום לחשש ומורא שמא הוא יאבד בעומק המערה).