משיחת ש״פ בלק ה׳תשכ״ה,
ומשיחת יום ב’, פרשת בלק, י”ב תמוז, ה’תשכ”ה,
א. מנהיג שמפחיד את עמו
בלק מלך מואב חושש מבני ישראל , ופונה לבלעם כדי שיקלל אותתם. רש”י מסביר שסיבת הפחד של בלק היתה מנפילת סיחון ועוג בידי ישראל (מקור 1). מלכי כנען והסביבה היו משלמים לעוג וסיחון מיסים, בכדי שהם יגנו עליהם מפני אויבים. (מקור 2).
מסביר הרבי, שהעובדה שמדינת מואב היתה משלמת מיסים לסיחון ועוג בשביל הגנה, היתה ידועה רק למספר אנשי סוד, ולכן נפילת סיחון ועוג החרידה בעיקר את בלק, והוא – באקט של איבוד עשתונות – סיפר את זה לעמו, ובכך גרם גם להם לחרדה.
כאן אנו רואים את ההבדל בין בלק לבין משה רבינו, שכאשר הוא פחד מעוג מלך הבשן, הוא שמר את הפחד בליבו, ולא סיפר לציבור.
ב. מנהיג אמיץ
עם ישראל מתקרב לבשן – ארצו של עוג, וה׳ אומר למשה ״אל תרא אותו״. (מקור 3).
שואלת הגמרא, מה פתאום משה רבינו שלא פחד מסיחון, מפחד מעוג אחיו? ומתרצת, שהוא פחד שמא תעמוד לו לעוג זכותו של הצלת לוט – אחיינו של אברהם אבינו (מקור 4). רש״י מספר שעוג וסיחון היו צאצאים של מלאכים. המדרש מרחיב ומספר על המלאכים שירדו משמים לחיות עם בני האדם ומהם יצאו הענקים עוג וסיחון. (מקור 5).
מהמילים ״מה היה בליבו״ לומדים שמשה שמר את הפחד מעוג בליבו, ולא סיפר זאת לעם ישראל. מכיון שהוא ידע שבאם הוא יראה סימנים של פחד, זה יחליש את העם ויחזק את האויב.
ג. מנהיג לא מקרין פחד
זוהי ההוראה לכל מנהיג: גם כשיש קשיים שהוא לא יודע איך הוא יעמוד בהם, הוא נוצר זאת בלבו. כך בדיוק הייתה הנהגת הרבי הקודם בזמן מאסרו בקיץ תרפ”ז. הוא הקרין עוצמה ונחישות, משום שידע שכל צעד של חולשה, יקרין על עם ישראל ברוסיה הסובייטית כולה.
הרבי הקודם מתאר ביומנו, איך בשלב הראשון של המאסר, הוא החליט לנהוג בתוקף ולהקרין עוצמה. (מקור 5).
בעת יציאה למשימה רוחנית, יש לגשת אליה בביטחון מלא ובאמונה בהצלחה, ללא מקום לספקות או פחדים מכשלון. כמו חיילים שיוצאים לקרב מתוך שיר של ניצחון. כפי שסיפר הצמח צדק, שכאשר הלך לנאום בפני חיילים יהודיים בצבא הצאר, אמר לו אחד מהם ש״לא כובשים עיר בדמעות, אלא בשיר לכת״. (מקור 6).
