מסכת אבות פרק ה’: מה נשאר לנו מהניסים של פעם?

משיחת שבת פרשת חוקת בלק, ה׳תשל״ה,
משיחת ש״פ בחוקותי, ה׳תש״ל,
ומשיחת פרשת חוקת-בלק, ה׳תשל״ו.

א.    עשרה ניסים בבית המקדש

המשנה מתארת עשרה ניסים על טבעיים שהתחוללו בקביעות בבית־המקדש. נשאלת השאלה מה לומדים אנו ב״מילי דחסידותא״ מהניסים הללו? 

התיאור על הניסים בבית המקדש, תגרום לאדם תשוקה לבניינו, ולכן הוא יתחזק בעבודת השם שלו, שתביא לבניין בית המקדש. אך עדיין, יש להוסיף הוראה פרטית מכל נס בפני עצמו.

ב.    “לא הפילה אישה מריח בשר הקודש”

הנס הראשון ברשימה נוגע לנשים מעוברות שמריחות את ריח הבשר שהתפשט בכל ירושלים. האם לא היה ראוי להתחיל עם ניסים שהתרחשו בבשר הקודש עצמו – שלא הסריח, או בבית המקדש עצמו – שלא נראה בו זבוב?  

הרבי מזכיר את ההלכה שהיו מכינים מבשר הקורבנות אוכל משובח וערב (מקור 1). ובפשטות מי שהכין את האוכל בצורה כל כך טעימה היתה אישה.

מכאן, שבוודאי הטבחית התאוותה מאד לאכול מבשר הקודש. ובפרט שאצל אישה מעוברת, קורה שהעובר משתוקק למאכל, והוא גורם לאמו להתאוות לאותו אוכל. כפי שרואים אנו בסיפורים על נשים מעוברות שהתאוו למאכל ביום הכיפורים (מקור 2). מכיון שהאישה הייתה הראשונה שבאה במגע עם בשר הקורבנות, והייתה עסוקה בהכנתו, ולכן נס זה מופיע בתחילה.

ג.     נחשים ועקרבים לא הזיקו

העובדה שהמשנה מציינת דווקא את ההגנה מפני הנחשים והעקרבים, איננה אומרת שבעלי חיים אחרים כן הזיקו, אלא שאפילו הזוחלים המסוכנים שאי אפשר להתגונן מפניהם על ידי סגירת שערי העיר, לא פגעו באיש.

הנחש והעקרב מייצגים שני איומים נפשיים על עבודת הבורא של האדם: הנחש שארסו חם מרמז על להט אחרי היצר והחומרניות , ועקרב שארסו קר מרמן על – אדישות וקרירות כלפי הקדושה.

מכאן מובנת ההלכה – ״נחש כרוך על עקבו לא יפסיק; עקרב כרוך על עקבו – יפסיק”. (מקור 3). כשאדם מתפלל, ולפתע אוחזת בו חמימות לענייני העולם, הוא לא צריך להפסיק התפילה, משום שהוא יכול להעלות החמימות לקדושה. אך כשאוחזת בו קרירות, זה כבר חמור מדי, והוא צריך להתחיל הכל מההתחלה.

ד.     עמוד העשן

הנס האחרון לשיעור הזה, הוא העשן שהיתמר בקו ישר מהמזבח והרוח לא הניעה אותו. בשביל מה צריך את הנס הזה? הרי אין הקב״ה עושה נס לשווא? ההסבר בפנימיות העניינים הוא, שעל האדם להיות שקוע בתפילתו ללא שום הפרעה, כפי שאומרת ההלכה שלא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ״ (מקור 4). וגם כשהרוח נושבת, היא לא מפריע ומזיזה את עמוד העשן שמייצג את הקשר של היהודי לה׳ במהלך התפילה.