משיחת שבת פרשת דברים, ה׳תשל״ה
הדרך הישרה
פרק ב’ נפתח באמירה של רבי יהודה הנשיא שאדם צריך לבחור לעצמו את “הדרך הישרה”. הרבי תמה מה הכוונה שעל היהודי לבחור את הדרך הישרה, והלוא ה’שולחן ערוך’ כבר קבע את הדרך! ותמיהה נוספת על דברי המשנה שהדרך הישרה היא “כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם”. האם הדרך הישרה נקבעת לפי מה שאנשים אומרים? לפי מה שנראה יפה?
הרבי מסביר שה’דרך הישרה’ כאן הכוונה לאחת מתוך שתי דרכים לגיטימיות בעבודת השם. א) עבודה עם עצמו – בעלי תורה. ב) עבודה עם הזולת – בעלי מעשים טובים.
גם בין חכמי המשנה עצמם היו שבחרו בדרכים שונות. דוגמה ל’עבודה עם עצמו’: בן עזאי שלא הקים משפחה, משום שחשקה נפשו בתורה, ורבי שמעון בר־יוחאי ש”תורתו אומנותו”. לעומתם, רבי חנינא בן דוסא התפרסם כאיש חסד שהתפלל למען אחרים ועסק בגמילות חסדים, בעוד יש מעט מובאות הלכתיות שלו במשנה.
כבר בזמן המרגלים זה עלה לדיון, והם חשבו שהאדם יכול להתמקד רק באחת הדרכים, בעלי תורה או בעלי מצוות. לכןהם חששו להיכנס לארץ, משום שאמנם יוכלו לקיים מצוות, אך לא יהיו פנויים לתורה בצורה המיטבית. ולכן ביכרו להישאר במדבר.
על כך אומרת המשנה, שהדרך הישרה היא – גם וגם: גם התמקדות בשגשוג עצמי – “כל שהיא תפארת לעושיה”, וגם בעבודה עם הזולת – “תפארת לו מן האדם”.
הרבי הראה שזה אפשרי ויישם זאת בעצמו, כאשר חילק את זמנו היקר בין לימוד מתמיד לבין התמסרות לצרכי העולם היהודי כולו. הרבי דרש זאת גם מה’שלוחים’, ואמר פעמים רבות שברכת ה’ מוודאת שההתעלות העצמית לא נפגעת מכך שזמנו של האדם פונה גם ל”עבודה עם הזולת”.
סיפור – הרב עדין אבן ישראל מספר את התביעה של הרבי ממנו, לעשות עוד ועוד.
היחס עם השלטונות
המשנה השלישית בפרק מזהירה את האדם מפני הצביעות של הרשות – השלטונות, ומבקשת שלא ללכת שולל אחרי היחס הטוב שהם נותנים לאדם, מפני שלא טובתו לנגד עיניהם אלא אינטרסים שלהם.
(שתי דוגמאות בולטות מההיסטוריה היהודית: יוסף, המשנה למלך, שהציל את מצרים מחרפת רעב אבל פרעה גמל לצאצאיו בהתעמרות ובדיכוי; דון יצחק אברבנאל, שהיה הכלכלן הבכיר ביותר בספרד והלווה מיליונים למלך, אך דבר לא הצליח למנוע את גירוש ספרד, שנעשה מתוך ניכור ורשעות.)
הרבי מפרש את המשנה על דרך הרמז. ה’רשות’ היא מרכזי השליטה באדם – המוח והלב. יש להתייחס אליה בזהירות, מפני שלפעמים הרגש והשכל גורמים לאדם לחטוא. מצד שני, אין להתעלם מה’רשות’ ולהתמקד במעשה בלבד, מפני שצריך להפוך את היצר הרע לטוב.