מליקוטי שיחות חלק א׳ (מתורגם), עמוד 263
א. גאווה יהודית
המשנה הראשונה מתחילה במילים משה קיבל תורה מסיני. מדוע חשוב להזכיר שזה היה בסיני? המדרש מספר שהר סיני נבחר שעליו תינתן התורה ולא על הרים גבוהים יותר, רק בשל היותו כפוף קומה ולא רברבן (מקור 1). נשאלת השאלה: באם כן, היה צריך ה׳ לתת התורה בבקעה? מדוע על הר נמוך? משום שמהיהודי נדרש להיות עניו וצנוע מחד, אך גם להיות גאה בהיותו יהודי ולא ליבוש מפני המלעיגים (מקור 2).
סיפור – גאווה יהודית. זמין גם בוידאו.
ב. תכונות רצויות
המשנה מזכירה חמשה חוליות בשרשרת מוסרי התורה מדור לדור. מדוע דווקא חמישה אלו? משום שהם מלמדים אותנו את חמשת התכונות שעלינו לאמץ בתור הכנה ללימוד התורה.
משה רבינו, היה העניו מכל האדם אשר על פני האדמה. ממנו אנו לומדים את חשיבות תכונת הביטול. יהושע, ייצג את ההתמסרות הטוטלית ללימוד, המשתקפת באמירה שהוא “לא ימיש מתוך האוהל”. לא היה לו שום עסק אחר מלבד לימוד התורה. ממנו אנו לומדים שבשעה שאנו לומדים תורה עלינו להתמסר לכך לגמרי ולא לתת לדברים אחרים להפריע. הזקנים מייצגים את חשיבות העמל והיגיעה בתורה. הנביאים מייצגים את ההארה והסיוע משמים, ואנו למדים מכך, שגם כשאנו עושים הכל נכון, אנו צריכים עזרה משמים שנכווין בלימוד התורה לרצון ה׳. אנשי כנסת הגדולה הם אלו שדנו דינים ותיקנו תקנות הלכה למעשה. הגמרא אומרת שדווקא כשלומדים את התורה באופן שפוסקים הלכה למעשה, הלימוד הוא בצורה העמוקה והמדויקת ביותר (מקור 3). מכך למדים אנו, שעלינו ללמוד את התורה, באופן שהיא מדריך לחיים – הלכה למעשה.
ג. דחייתו של ישו הנוצרי
מאחורי דבריו של רבי יהושע בן פרחיה “הוי דן את כל האדם לכף זכות”, עומד סיפור טראגי. ישו היה תלמידו של רבי יהושע וכשהוא נהג בצורה לא נאותה, רבי יהושוע ״דחה אותו בשתי ידים״. לאחר שראה שעקב זאת הידרדר תלמידו לעבודה זרה, הוא קרא לו לשוב, אך זה היה מאוחר מדי. (מקור 4). הרבי מסביר, שלאחר שרבי יהושע ראה את התוצאה הקשה מהדחיה, הוא למד מכך שתמיד צריך ללמד זכות על יהודים ולקרב אותם. ולכן היה תמיד קורא לכולם לדון את כל האדם לכף זכות.
