א. הבטחה אלוקית והתממשותה
בברית בין הבתרים הבטיח הקב״ה לאברהם בן שממנו יצא עם ישראל. (מקור 1). עברו כמעט שלושים שנה ואברהם ושרה עדיין לא נפקדו בילד, ואז מתרחש הסיפור של אבימלך ושרה. ה׳ מעניש את אבימלך, שמחזיר את שרה לאברהם, ואברהם מתפלל על אבימלך שירפא (מקור 2). חודשים ספורים לאחר מכן שרה נכנסת להיריון ויולדת בן (מקור 3). רש”י מסביר, שבזכות תפילתו של אברהם על אבימלך הוא נענה תחילה.
ב. המתפלל על חברו הוא נענה תחילה
הקב”ה הרי הבטיח לאברהם ששרה תלד כבר בברית בין הבתרים, ובכל זאת זה לא התרחש במשך 30 שנה, ורק כאשר אברהם התפלל על אבימלך קרה הנס. זה מלמד אותנו את גודל העילוי של “המבקש רחמים על חבירו”.
בקשת צרכיו של אדם היא מצוות מן התורה, וחיי אדם קודמים לחיי חברו (מקורות 4 ו-5), ועל פי זה, לכאורה, אדם אמור להתפלל קודם עבור עצמו. אך מכל האמור נמצאנו למדים שלמרות שהוא עצמו צריך לאותו דבר, בכל זאת הוא מבקש רחמים על חברו תחילה.
ג. כולם מרוויחים
גם באם אדם מתפלל על חברו, בתקוה שזה יעזור לו להיענות תחילה, זה בסדר. העיקר שיתפלל על חברו. כפי שאדם שאיבד כסף, והעני מצא אותו, הוא קיים מצוות צדקה. כי מה שחשוב הוא שהזולת נהנה.
אך כמובן, שהתכלית היא, שצרכי הזולת יהיו נוגעים אצל האדם, יותר מאשר צרכיו שלו.
ד. המתעסק בפועל למען חברו – נענה תחילה
בפרשה של שבוע הבא אנו לומדים על שידוך יצחק ורבקה. רש״י מסביר לנו, שבשעה שאברהם היה עסוק בלמצא שידוך ליצחק, יצחק היה עסוק בלמצא שידוך לאברהם – להחזיר את הגר. ובזכות שיצחק התעסק לטובת אביו, הוא נענה תחילה.
את הרעיון הזה כתב הרבי לשפרה מרוזוב, חסידת חב”ד שבעלה נהרג במלחמה, שבזכות הסיוע לאחרים שאיבדו בני משפחה במלחמה, היא תיענה תחילה.
סיפור: הזולת ו’אני’.
