(משיחת שבת בראשית, מבה”ח מר-חשון ה’תשי”א)
א. נסיעה ברכבת
המשל: הרבי משווה את החודש החגים לרכבת. ישנה רכבת מהירה שנוסעת ישירות אל המקום המיועד, ורכבת מאסף שמתעכבת בתחנות שונות. גם בתחנות יש שני סוגים: תחנות קטנות שבהן עוצרים לזמן קצר בלבד, ותחנות גדולות שבהן עוצרים לזמן ממושך יותר. לפני שהרכבת מתחילה לנסוע נשמעת צפירה כדי להזכיר לנוסעים שהגיע הזמן לעלות לרכבת.
ב. התחנות ברכבת החגים
הנמשל: כמו שברכבת יש כמה סוגים של קרונות בהתאם לסוגי הנוסעים, כמו כן בחגי תשרי ישנם כמה סוגים. ימים נוראים – בכיה ומרירות, וימי שמחה – שמחה וריקודים.
תחנה ראשונה: 40 יום של תשובה מר״ח אלול עד יום כיפור. בדומה ל40 יום התראה שניתנו לאנשי נינוה על ידי יונה הנביא. (מקור 1).
מהו המקור לארבעים הימים הללו? כי בארבעים הימים הללו היה משה על ההר וקיבל את הלוחות השניים שביטאו את המחילה של הקב”ה לעם ישראל לאחר חטא העגל (מקור 2).
תחנה שניה: שנים עשר הימים שבין ח”י אלול וראש השנה, שהם כנגד שנים עשר חודשי השנה, ובהם יכולים לתקן ולהשלים את כל חדשי השנה (מקור 3).
תחנה שלישית: ראש השנה – שבו כולם חוזרים בתשובה. תקיעת השופר של חודש אלול היא בת עשרה קולות, הבאה לעורר אותנו לתקן את עשר כוחות הנפש שלנו – את המוח והרגש. בראש השנה, לעומת זאת, אנו תוקעים מאה קולות, כדי לרמז, שביום החשוב של ראש השנה, אנו רוצים לוודא שכל פרטי הנפש שלנו – כל עשר הכוחות שנכללות בכל כוח, מתוקנות גם הן.
פרשת נצבים נקראת תמיד בסמיכות לראש השנה, והיא פותחת במילים “אתם ניצבים היום כולכם” (מקור 4). אדמו”ר הזקן מסביר שהמילה “היום” מתייחסת ל”יום הגדול” – יום הדין של ראש השנה, ושלימות התשובה תלויה בהתייצבותם ובהתאחדותם של כל חלקי העם – עשרת הסוגים של בני ישראל, “כולכם… ראשיכם שבטיכם… מחוטב עציך עד שואב מימיך”, שכן בכל אדם, גם הפשוט ביותר יש מעלה ויתרון על חברו.
גם לזה מרמזת תקיעת השופר בת מאה קולות, לוודא שכל היהודים מכל המדרגות שבהם, וכל הפרטים שבהם, חוזרים בתשובה.
תחנה רביעית: יום הכיפורים – מחילה וסליחה.
לכאורה, המחילה אינה תלויה בנו. ביום כיפור נבקש מחילה מה’ – אך מי יודע אם הוא ימחל לנו? מבאר הרבי, שכאשר התשובה היא כראוי, היהודי יכול לדרוש מהקב”ה מחילה. דוגמת התפילה שאמרו עולי הרגל בבית המקדש: “עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה מה שהבטחתנו”, שלא נאמרה בלשון בקשה ותפילה, אלא בלשון תביעה.
סיפור – עכשיו תורי.
תחנה חמישית: סוכות ושמחת תורה – זמן שמחתנו. בבתי המקדש היו אלו ימים שמחים מאד, וגם בימינו (מקורות 5 ו-6).
ג. קרון מותאם
החגים הם כמו רכבת שמקרבת את היהודי לקב”ה, שבה יש קרונות שונים. יש את קרון התשובה שעליו עולים בתחנה של חודש אלול, יש את קרון המחילה שעליו עולים בתחנה של יום כיפור, ויש את קרון השמחה שעליו עולים בתחנה של סוכות ושמחת תורה. כל התחנות מובילות בסופו של דבר לאותו מקום. אלא שהקב”ה נתן לנו חגים שונים, כדי שכל יהודי יוכל להתחבר לפחות לאחד מהם. אך לא כדאי להיות זה שמחכה לקפוץ לרכבת ליד הקרון האחרון בתחנה האחרונה. עדיף להצטרף כבר בהתחלה, לתפוס מקום טוב, וליהנות מכל הנסיעה.
סיפור – אבל למה עם פיג’מה?
