(משיחת שבת פרשת אמור, ה’תשמ”ב)
א. סיפורו של אלישע בן אבויה
בפרשתנו אנו לומדים על מצות שילוח הקן. (מקור 1).
ארבעה נכנסו ל’פרדס’, וכתוצאה מכך, אלישע בן אבויה פרש מדרך התורה והמצוות. (מקור 2). בירושלמי מובא ש”אחר” ראה אדם שקיים מצות שילוח הקן ומיד לאחר מכן מת, וזה עורר בליבו ספק באמיתות התורה ובקיומם של ‘שכר ועונש’ (מקור 3).
גם לאחר יציאת “אחר” לתרבות רעה, המשיך רבי מאיר ללמוד ממנו תורה. (מקור 4). פעם אחת רכב “אחר” על סוס בשבת כשרבי מאיר צועד אחריו ללמוד ממנו דברי תורה. ולפתע פנה “אחר” והזכיר לו לעצור משום שזהו סיום תחום שבת (מקור 5).
רואים אנו את העילוי של אלישע, שאפילו לאחר שיצא לתרבות רעה, עדיין לימד תורה לרבי מאיר. מאין הכח לדבר חריג כזה?
ב. מה היה הסוד שלו?
הסוד חבוי בדברי אלישע בן אבויה עצמו במסכת אבות, “הלומד תורה ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש” שגרסת הילדות אינה משכחת. (מקור 5). מאחר ש”אלישע בן אבויה” למד ריבוי תורה בילדותו, היא התקיימה אצלו באופן נצחי. כפי שהגמרא מספרת על ההתרחשות בברית המילה שלו שבה אמר אביו שיקדיש את בנו אלישע ללימוד התורה (מקור 6). מכך מובן, עד כמה צריכים להשתדל בחינוך הילדים ובלימוד התורה איתם כבר מגיל צעיר מאד.
סיפור. גם תינוק מקשיב להתוועדות של הרבי.
רבי מאיר אומר “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו”, ועל פי זה למד מ”אחר” את התורה שלמד בילדותו באופן של “רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק”. אך אין זו הנהגה שמתאימה לכולם. אדם רגיל צריך ללמוד מרב שדומה למלאך ה’ צבאות.
ג. תיקון לנשמה
לאחר שמת אלישע, פעלו תלמידיו תיקון לנשמתו (מקור 7). וגם זה – אומר הרבי – היה בזכות התורה שלמד כבר בצעירותו.
