א. הדלקה או בנייה?
פרשתנו פותחת בציווי להדליק את הנרות במקדש (מקור 1). שואל הרבי, מדוע מזכירה כאן התורה שוב, שהמנורה נעשתה מ׳מקשה אחת׳? הרי על בניית הכלים למדנו כבר בפרשיות תרומה וויקהל וכאן אנו מדברים על הדלקת המנורה!
ב. שבעת הנרות – שבעה סוגים בבני ישראל
בהפטרת השבוע אנו קוראים את חזון זכריה בו הוא רואה את המנורה עם שבעה הנרות (מקור 2). המדרש מדגיש שבשונה מנביאים קודמים, הנביא זכריה רואה את הטוב בעם ישראל – ומכנה אותם ׳מנורת זהב כולה׳. (מקור 3).
אדמו”ר הזקן מסביר, ששבעת נרות המנורה מסמלים שבעה סוגים של יהודים שעובדים את ה’ בסגנון שונה. תפקידו של הכהן הגדול הוא ׳להאיר את הנרות׳ (מקור 4). לעזור להם לגדול ולצמוח בעבודת ה׳ שלהם.
הפסוק אומר ׳אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות׳ – שכל הנרות יאירו לאותו כיוון. שואל הרבי, הכיצד יכולים שבעת סוגי הנשמות להאיר לאותו כיוון? הם הרי כל כך שונים זה מזה, ואנו הרי מקבלים את השונות שבהם, ואם כן, איך יתכן שכולם יאירו ויפעלו לאותו כיוון?
ההסבר טמון בכך שהמנורה עשויה מ׳מקשה אחת׳. רש״י מסביר איך זה בדיוק עבד (מקור 5), והמדרש מתאר עד כמה זה היה מסובך (מקור 6). מכיון שכל שבעת הקנים (סוגי הנשמות) נעשו מלכתחילה מאותה חתיכת זהב מאוחדת, הם עדיין חלק מאותה חתיכה, ולכן גם כשהם אמצו לעצמם סגנון שונה, הם עדיין מכוונים לאותה מטרה – להאיר את העולם באור ה’.
ג. המטרה של כולם שווה
היהדות מעודדת את העובדה שיש שוני ורבגוניות בין אנשים, וליהודים יש סגנון שונה בצורה שבה עם עובדים את ה׳. אך למרות השונות בסגנון, המטרה הכללית היא אחת – להאיר את העולם. וכמו שזכריה הנביא ראה בכל בני ישראל “זהב טהור”, כך גם הכהן שבכל דור, אמור לראות את הטוב שבכל יהודי, וכך יוכל לעודד אותם להיות מאוחדים בעבודת ה׳.
סיפור – “נתתי לך את הגפרור”.
