א. מה הקשר?
ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה, היא בנושא שדומה לנושאים הכתובים בפרשה (מקור 1). כשערב ראש חודש חל בשבת, קוראים את ההפטרה “מחר חודש” (מקור 2). באותה הפטרה מסופר באריכות על היחס בין שאול המלך, דוד המלך, ויהונתן, ועל אירוע מסוים שאירע בערב ראש חודש.
שואל הרבי, לכאורה הרעיון של ערב ראש חודש מוזכר רק בהתחלת ההפטרה, ואילו הסיפור כשלעצמו אינו קשור לראש חודש.
ב. מה מסמלים שאול ודוד
בנביא נאמר ששאול היה בן שנה במלכו. האומנם? (מקור 4). התלמוד מסביר, שהכוונה היא ששאול היה זך מחטאים כתינוק בן שנה. התלמוד ממשיך ואומר שמכיוון ששאול היה צדיק ללא דופי, מלכותו לא התקיימה, ודווקא דוד שהיה לו דופי ביחוסו – שהיה נכדה של רות המואביה, זכה לכך שמלכותו תימשך לאורך ימים. משום שאם תזוח דעתו עליו, יאמרו לו, תזכור מאיפה באת… (מקור 5).
שואל הרבי, א. מה פתאום יחוס מגר נחשב דופי? ב. הרי אסור לומר לבעל תשובה או לגר “זכור מעשיך הראשונים”! (מקור 6)
רבי אליעזר הגדול אומר, שגר שנתגייר, ׳סורו רע׳ – עדיין נשאר בו רושם ממעמדו ומצבו הקודם. ולכן –– צריך להיזהר מלצער אותו, משום שזה עלול להחזירו לדרך הרעה (מקור 7).
דבר דומה, קיים גם בקרב כל יהודי. לצדיק אומרים: תוֹדֶה בכך שהיית רוצה לאכול מאכל אסור, אך ה’ אסר עליך. ואילו לאדם שכבר חטא בעבר אומרים: לְךָ אסור אפילו לומר או לחשוב שאתה אוהב את זה. תתרחק מזה כמטחווי קשת! (מקורות 8-9).
על פי זה מסביר הרבי, שכשהתלמוד אומר שיש ׳דופי׳ ביחוס, הכוונה היא שהאדם צריך לזכור שיש לו עבר שקשור לעבירות, ולכן עליו להזהר בנושאים אלו בצורה בצורה מחמירה יותר. ואת זה מזכירים לו הציבור.
למנהיג עם ׳דופי׳ יש מעלה נוספת. כפי שאומרים, שאין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו. מדוע? משום שאדם כזה יהיה מחובר לעולמם של אנשים רגילים, יבין את מצוקותיהם ויוכל לעזור להם. כזה היה דוד, ולכן מלכותו נמשכת לנצח. שאול לאידך, היה צדיק וזך, ולכן מלכותו נקטעה.
הרבי מציין לסיפור מאדמו”ר האמצעי שהיה עונה לשאלות ששואלים אצלו בעבודת ה׳, רק לאחר שהיה מוצא בעצמו בצורה מאד רוחנית חטא דומה, ובכך היה מצליח להכנס לנעליו של אותו אחד, ו׳להתחבר׳ אליו.
ג. הירידה מביאה לעלייה
על פי זה, מסביר הרבי, ניתן לראות את הקשר בין ההפטרה והתאריך.
בערב ראש חודש, הלבנה היא בהעלם. ועל זה אומרים – “מחר חודש”, שדווקא על ידי תכלית ההעלם יהיה אחרי זה גילוי. גם בחיי עם ישראל ישנם זמנים שבהם מרגישים את שיא החושך. אך על זה מגיעה התשובה – מחר חודש – האור בא יבא. ואת זה למדים מהסיפור של יהונתן ודוד. שהגם שדוד היה במצב קשה מאד, ללא שום ניצוץ אור ותקווה, אמר לו יהונתן – אל תדאג, מחר חודש. דווקא מתוך המצב הקשה והחשוך, האור בא יבא.
