א. אַל פחד
בפרשתנו יוסף מתוודע לאֶחיו, ומבקש מהם לשוב לארץ כנען ולהביא עמם את יעקב אביהם ולהתיישב בארץ מצרים, שם יוסף יפרנס אותם בימי הרעב הקשה (מקור 1).
יעקב חושש מהירידה למצרים ולגלות, אך הקב”ה מרגיע אותו ואומר לו – אל תירא (מקור 2). יעקב מעדיף ללכת בעקבות אביו יצחק ולהישאר בארץ, ורומז לכך כאשר הוא מקריב קורבנות ל”אלוקי אביו יצחק” (מקור 3) שכל ימיו לא יצא מהארץ.
הגלות למצרים הייתה חוזה חתום מאות שנים קודם לכן. כאשר ה’ כרת ברית עם אברהם, הוא אמר לו ש”גר יהיה זרעך בארץ לא להם”. (מקור 4). הקב״ה מעודד אותו בתחילת מסע הגלות.
ב. זה כדאי לך
כדי שיעקב יֵרד למצרים מתוך שמחה, ממשיך הקב״ה ואומר לו שבסוף ייצאו מהגלות דברים טובים: “לגוי גדול אשימך” – יעקב יהפוך לעם גדול, ו”אעלך גם עלה” – זה יביא את הגאולה השלמה (מקור 5).
מדוע דברים אלו יתרחשו רק בעקבות הגלות?
הרבי הרש”ב אמר שההתפתחות המשמעותית של תורת החסידות בידי אדמו״ר הזקן, שהסביר את החסידות בצורה מושכלת ומובנת לכל, הייתה תוצאה של המאסר והייסורים שעבר במאסר בפטרבורג, בדומה לזית שמוציא את שמנו רק לאחר שכותשים אותו (מקור 6).
הבעל־שם־טוב ממשיל את היהודי לאדמה. כפי שבאדמה טמונים אוצרות יקרים שכדי לגלות אותם צריך רק לחפור, כך בכל יהודי טמונים כוחות נפלאים שצריך לחשוף.
החסידות ממשילה את הגלות לתהליך הזריעה. לגרעין יש פוטנציאל לצמוח לאילן גדול, אך רק בתנאי שבתחילה הגרעין נרקב באדמה. אם נשמור את הגרעין בצלחת מזהב שום דבר לא יגדל ממנו. גם הגלות היא תהליך לא קל שמזכיר ‘ריקבון’, אך דווקא ה’ביטול’ שמתרחש בגלות יכול להצמיח גאולה.
ג. גודל השכר כגודל הקושי
זו גם הסיבה לאמירה “לא יגעת, ומצאת? אל תאמין”. (מקור 7). לכאורה, יש אנשים חכמים שמגיעים להישגים גדולים גם ללא מאמץ! הכוונה היא, שללא יגיעה אי אפשר להתחבר לכוחות העמוקים שלנו. כי רק על־ידי יגיעה וריקבון מגיעה צמיחה.
