משיחת שבת פרשת וישב ה׳תשמ״ה
א. סוד ההצלחה
יוסף נמכר על ידי אחיו הגדולים לעבד, הוא מתגלגל למצרים ושם מתמנה לפקיד בכיר בבית פוטיפר. יוסף מאד מצליח, ואדונו פוטיפר רואה שה׳ עימו (מקור 1).
שואל הרבי: מדוע שר מצרי זוקף את ההצלחה של יוסף לה׳, ולא לאלוהי המצרים? הרבי עונה, שלכן רש״י מדגיש ששם שמיים היה שגור בפיו של יוסף (מקור 2). הוא תמיד אמר: ברוך ה׳ בעזרת ה׳, וכך ידע גם השר המצרי, שה׳ הוא סיבת ההצלחה של יוסף.
ב. פותר החלומות
למרות מסירותו ונאמנותו של יוסף, אשת אדונו מעלילה עליו עלילת שווא והוא מושלך בביזיון אל הכלא. לאחר עשר שנים הוא פוגש בכלא שני שרים של פרעה ופניהם זועפות. יוסף שואל אותם אם הוא יכול לעזור, והוא שומע שהם חלמו חלומות מבהילים. הוא מקדיש להם מזמנו, פותר להם את החלומות.
לאחר שנתיים, פרעה חולם חלום ודורש מיועציו פתרון. לאחר שכולם כשלו במסירת פתרון מספק, קם שר המשקים ומספר לפרעה ש”איש עברי” פתר לו חלום לפני שנתיים. פרעה מבקש להבהיל אליו את יוסף. יוסף פותר את חלומותיו בצורה נפלאה ומתמנה למשנה למלך מצרים. בהמשך הוא מציל את האנושות מרעב. (מקור 3).
שואל הרבי: לשם מה האריכות, ומדוע חשוב לתורה לספר את תיאור החלומות בפרוטרוט?
ג. מדוע התאמץ יוסף?
בזמן הסיפור הזה – אין אומלל מיוסף. הוא אסיר בודד, אימו נפטרה, הוא לא ראה את אביו במשך 12 שנה, אחיו בגדו בו, אשת אדונו העלילה עליו עלילה שפלה והוא הושלך בבושות נוראות לכלא. הוא אמור להיות נואש וממורמר. ואז אל כלאו מושלכים שני שרים, עמיתים של פוטיפר – אדונו לשעבר. יוסף אמור לתעבם, לזהות בהם את כל הרע שבעולם. בפועל הוא קם מרצפת התא, מחייך ושואל: “מדוע פניכם רעים היום?” איך הוא עשה את זה?
ד. מסורת מאברהם אבינו – לעזור לזולת
יוסף ידע שלכל אחד יש אחריות, ואם אלוקים הניח אותו במקום הזה יש לכך סיבה. ומכיוון שהוא רואה אנשים סובלים, הוא עושה ככל שביכולתו לעזור להם. אנו רואים כאן את כוחו של מעשה אחד. מחווה פשוטה של ״מה נשמע״, הניעה מהלכים שהסתיימו בהצלת האנושות מרעב.
תובנה: המחווה של יוסף סימנה את העובדה שהוא לא שקוע בדכדוך ורחמים עצמיים, אלא חשב מה אני יכול לעשות בשביל אדם אחר, וזה מה שעזר לו להגיע רחוק. הרבי מצטט לסיפור מהאדמו״ר הזקן, שממחיש את הנקודה הזו.
ה. בחנוכה הזה – כולנו יוסף
עלינו ללמוד מיוסף, שלא התספק בלדאוג לעצמו, אלא דאג גם לזולת. בחג החנוכה הזה לא נסתפק בהדלקת החנוכיה האישית, אלא נשפיע על יהודים נוספים לעשות גם כך.
