הכל משמים, הטוב והלא-טוב. אך האם דברים לא-טובים מתרחשים תמיד בגלל חטאים, או שיש עוד סיבות נעלמות?
תוכן השיעור:
א. הנבואה על ביאת המשיח
בפרשתנו אנו קוראים את נבואת בלעם: הופעתו של דוד המלך ועל ביאת המלך המשיח (מקור 1). רש״י בפרשנותו מסביר, שכדי להימנע מציפיות מוקדמות מקדים בלעם ואומר, ״אראנו ולא עתה״, על מנת להבהיר שיקח זמן מה עד שדוד המלך יופיע. אם כן, שואל ה׳בן חמש למקרא׳, למשיח לוקח הרבה יותר זמן, ומדוע על זה אין שום הבהרה, ובעיקר, מדוע זה אכן לוקח כל כך הרבה זמן?
ב. כמה זמן לוקח לכפר על החטאים?
ממשיך ושואל ה׳בן חמש למקרא׳: הרי הגלות היא כתוצאה מחטאים, כפי שלמדנו, ששבעים שנות גלות בבל היו תוצאה של שבעים שנות שמיטה ויובל שבני ישראל חיללו בזמן בית ראשון (מקור 2).
ואם כן, אפילו אם החטאים בזמן בית שני – שהובילו לגלות הנוכחית – חמורים יותר, העונש היה אמור מידתי – פי שניים, פי שלוש ואפילו פי שבע. מדוע הגלות הזו נמשכת למעלה מאלף תשע מאות שנה?
יתירה מזו, כמות היהודים מאז ועד היום אשר מקיימים מצוות ומכפרים על החטאים של בני ישראל בזמן בבית שני, גדולה לאין שיעור מכמות היהודים שהיו קיימים וחטאו בתקופת בית שני. כיצד זה עדיין לא הצליחו לכפר על החטאים, והגלות עדיין נמשכת?
ג. הגלות אינה בהכרח עונש על חטאים
אותו ׳בן חמש למקרא׳ למד גם על ברית בין הבתרים ועל ההבטחה שניתנה לאברהם אבינו שזרעו יהיה עבדים במצרים (מקור 3), ולכן גם יודע, שגלות אינה בהכרח ענין של עונש (משום שהאבות בוודאי לא חטאו), אלא מטרתה לברר את הניצוצות. ולכן הוא יכול להבין, שבירור הניצוצות של מצרים בלבד לקח כמה מאות שנים, ואילו בירור הניצוצות של העולם כולו אורך זמן רב יותר.
בכל זאת נשאלת השאלה, “עד מתי?!” בפרט שהרבי הקודם קבע שכבר התבררו כל הניצוצות. כיצד ייתכן, שואל הילד, שמשיח עדיין לא בא?!
ד. תגובה שונה לסיפורים דומים
בשיחה משנת תנש״א, מתייחס הרבי לדברי נאצה שהושמעו נגד עם ישראל, ומצטט את דבריו החריפים של הרמב״ם כלפי דוברים מסוג זה. (מקור 4)
בהמשך מתייחס הרבי שוב לנושא של סיבת הגלות.
כשלרב הונא נגרם הפסד כספי עצום הציעו לו חבריו לפשפש במעשיו, משום שאם הקב״ה הענישו חייבת להיות לכך סיבה (מקור 5). אולם כאשר רבי עקיבא נהרג באכזריות על ידי ממלכת רומי, ונשאלה השאלה ״זו תורה וזו שכרה?״ – עונה הקב״ה, ״גזירה היא מלפני״. (מקור 6).
מדוע התגובה לסיפורים הדומים שונה?
משום שיש מקרים בהם מאורע מצער הוא אכן עונש משמיים, אך יש מקרים בהם טרגדיות הינן גזירה משמים שאי אפשר להבין – והם בלי קשר להתנהגות האדם.
הרבי לומד מכך, שהטרגדיה של הריגת רבי עקיבא, גלות מצרים וטרגדיות נוספות בתולדות עמינו, אינן תוצאה של חטאים אלא גזירה מלמעלה.
