מה גורם לאנשים להיות ענווים? מהי הדרך הנכונה להתמודד עם הצלחה? כאשר האדמו”ר הראשון של חב״ד, ניצח את מתנגדיו והשיג לגיטימציה לתנועה החסידית החדשה, הוא כתב מכתב לחסידיו בו הוא כיוון את סדר העדיפויות שלהם.
תוכן השיעור:
א. ברכת הגומל
ברכת הגומל נאמרת לאחר יציאה ממצב מסוכן (מקור 1). הרבי מסב את תשומת ליבנו לניסוח
המעניין של הברכה – הגומל ׳לחייבים׳ טובות. מדוע יש דגש על העובדה שהאדם הוא בבחינת
“חייבים”?
ב. תפילתו של יעקב
מיד עם שחרורו של אדמו”ר הזקן מהכלא, כתב אגרת שכותרתה “קטנתי”, בה הפציר בחסידים
שלא לשרוק על מתנגדיהם. האגרת התבססה על פרשת השבוע; כאשר יעקב ביקש מהקב”ה
שיצילו מידי עשיו אחיו, אמר “קטנתי – איני ראוי”. רש”י מסביר את המשמעות: יעקב חשש
שניצל כבר את כל זכויותיו ולכן ביקש רחמים על העתיד (מקור 2). רבינו הזקן מאיר את
המשמעות בהסבר עמוק יותר.
ג. אפקט הקירבה
אדמו”ר הזקן מבאר, שכאשר אדם זוכה לחסד גדול מה׳, הוא בעצם חווה קרבה גדולה לקב”ה, וזה
גורם לו להרגשת ענווה. כמו אדם שנמצא במצב נחות מאד, שפתאום זוכה לחסד ענק מהמלך,
שמגודל החסד הוא מרגיש שזה לא מגיע לו, יש לו רגש של עוונה. ולכן יעקב, שזכה לחסדים כה
גדולים מהקב״ה, בהקמת משפחה וצבירת רכוש רב, מרגיש ׳קטן׳ ועניו, ולכן פותח את תפילתו
במילים ׳קטנתי מכל החסדים׳.
ביאור זה מסביר גם מדוע אנו מבקשים מחילה בתפילת שמונה עשרה. לכאורה, הזמן המתאים
לבקש מחילה הוא בתחילת התפילה! אלא, במהלך התפילה, האדם מתעלה ומתעדן ומתקרב
יותר לקב״ה, ובמצב הנעלה החדש שבו הוא נמצא, הוא מגלה חסרונות חדשים בעצמו שקודם
לכן לא היו נראים כחסרונות כלל, ועליהם הוא מבקש מחילה.
ד. הסיבה לניסוח?
הסבר זה מבאר את השאלה המקורית: דווקא כאשר האדם חווה נס גדול – הוא נעשה קרוב יותר
לקב”ה, וכתוצאה מכך, מודע יותר לחסרונותיו, ולכן קורא לעצמו ״חייב״.
סיפור על רבי סעדיה גאון, שממחיש איך הנהגה רגילה מתגלה פתאום כ׳חטא׳.
